"כולם יודעים שאת העיניים שלי/ את החיים שלי/ את הכוח שבי"
קשה ממש לבטא כמה אהבה יש לו בשבילה. מילים לא יגידו, ובכל זאת נרקיס מצא את המילים הכל כך מקוריות: "את העיניים שלי, החיים שלי הכוח שבי". שאעביר ביקורת? למה? לא חבל. היא העיניים שלו, היא החיים שלו, איתה הלילה משגע, היא אהבת חייו. למה להתווכח. נרקיס שר את זה בשמחה גדולה, מוסיקה לכפיים, לרגליים, לרחבת החתונה. לחתן ולכלה. בתוך עמו הוא יושב. בסלולר כנראה גם יחייכו. מה רע.
יוסי בן דוד שעל המילים יודע נפש נרקיס והקהל שלו, ואין בעיה לנפק את מילות האהבה האלה שהופכות את האוהב לאוהב טורבו, מוכן לשפוך כל סופרלטיב עליה "את הכתר לראשי", "את הכל בשבילי", "יפה את מדהימה" עד שבא לך לפנות לבן דוד, ולומר לו: ואללה, מעניין מי זו הנסיכה הזו שמוציאה ממנו את שפך ההערצה הזה. אפשר לשטוף את העין?
ואז, ככה לקראת סוף השיר, מביא אותה בן דוד במשפט המחץ– "איך כולם רוצים אלייך/ כמו מסע של כוכבים בדרך אל האור", שזו כבר מטפורה שגם האהובה הנחשקת והיפה ביותר הייתה מתמוטטת ממנה. "מסע של כוכבים בדרך אל האור" – משפט שדורש הבנה אסטרופיסית. טוב, אל תלכו רחוק. תרקדו את זה. זה כל מה שנרקיס מבקש במוסיקה ים תיכונית שבלונית, קליטה. תרקדו. לא אסרו ולא פיסיקה. היא העיניים שלו, החיים שלו, הכוח שבו. לרקוד. It's enough.
