שלמה ארצי בגלגול הקודם שר על פתאומיותה של האהבה. פתאום היא ישות פנימית. שקולה לעולם שמסביב – היא כמו שבילים וצללים, מי נהר כחולים, כמו השיר עולה מתוכו, ולא רק אלא שכל העולם, גגות, בישים ובתים שומעים את המית אהבתו. הבעיה היא שרק היא אינה שומעת את קול אהבתו – "השמיעי קול ילדה, השמיעי קול".
זה היה השיר שעם ישראל אהב ב-1970, שיר שזכה בביצוע של שלמה ארצי במקום הראשון בפסטיבל הזמר תש"ל. היום השיר הזה נשמע תמים, רווי פתוס. שלמה ארצי, לא זנח לחלוטין את השיר. פה ושם בהופעותיו, הוא ממשיך לשיר אותו כמובן בעיבוד אחר, כך שהשיר נשאר חלק מרפרטואר שממשיך לעבור את מחסום הזמן.
המשוררת תרצה אתר ז"ל, שכתבה את המילים, הייתה שרויה באותם ימי פסטיבל הזמר של 1970 באבל, אחרי מות אביה המשורר, נתן אלתרמן. היו קשה להאמין שהיא נטלה חלק בפסטיבלי זמר, אבל כעבור 3 שנים, היא הגישה לפסטיבל את "שיר לערב חג" שעסק באותו ערב בו נפטר אביה.
בקטעי הוידאו: שלמה ארצי בקיסריה קובי אפללו  בימי זמר חולון, ערב שיר משוררים.

היא בליבי עכשיו, בתוך ליבי,/ כמו הרבה צללים/ כמו הרבה שבילים
כמו עשן/ היא רק שלי עכשיו, היא בחובי,/ כנוף הרבה עלים
כמי נהר כחולים,/ עכשיו היא כאן.

אהבתיה/ אני יודע זאת פתאום,/ אהבתיה/ פתאום עכשיו, פתאום היום.
כן היא שלי עכשיו/ כמו השיר/ עולה היא מתוכי,
עולה בכל כוחי/ כמו השיר.

אני קורא בקול, הו, בני אדם/ ומרחבי אי שם/ וכל רוחות הים, והגלים.
שמעו גגות העיר,/ שמעו כבישים/ בתים ואנשים/ דממות ורעשים,
שמעו קולי.

אהבתיה… ואת אייך בכלל, אייך אייך