21st Century Breakdown

גרין דיי Green Day

וורנר Warner Bros
4/5

 

"My generation is zero/I never made it as a working-class hero"

 

 

ילדי הפאנק רוק של התשעים ממשיכים להפתיע. פאנק רוק. קלאסיק רוק. סופט רוק. ביטלס, קווין, ברוס ספרינגסטין. כמיקל בראדרס.

מכל להקות הפוסט נירוונה האמריקאיות, "גרין דיי" השלישייה עם בילי ג'ו ארמסטרונג בראשה, הצליחה כמו פרל ג'אם לעלות בבטחה על אוטוסטראדת המיינסטרים רוק ולדהור בה במהירויות שיא. רוקרי פאנק לא הכי מתוחכמים, שהצליחו להעניק חיים חדשים ל-Punk של סוף השבעים.

 "ההתמוטטות המאה ה-21", התשיעי של הלהקה, הוא אלבום רוק לא קוהרנטי, משופע שירים מצוינים, טעון ברוק טוב, אסופה לא ממוקדת של שירים של להקה שהציבה לעצמה רף ציפיות גבוה ב –  American Idiot. הביקורת תעסוק כמובן בכמה האלבום הזה הוא המשכו של האלבום הקודם.  American Idiot היה אלבום קונספט על תקוות וחלומות. אלבום אמצע קריירה שהטעין מחדש את מצברי הלהקה, וגם הקהל הצביע בעד ורכש 6 מיליוני אלבומים, מולטי פלטינה.

 

גם החדש אינו אלבום של 2-3 סינגלים. זהו אלבום שלם של יותר מ – 2-3 סינגלים. לא הייתי מהסס להגדירו – רוק אופרה.

21st Century Breakdown אינו בנוי בפורמט הסיפורי שלך American Idiot, ועדיין יש בו איזשהו נאראטיב של שתי דמויות, שני פנקיסטים מאוהבים, כריסטיאן וגלוריה שמנסים לשרוד באמריקה של ממשל בוש. כריסטיאן הוא האימפולסיבי שמפתח הרס עצמי ((Christian's Inferno בעוד גלוריה היא יותר  הפוליטית-אידיאליסטית. (Last of the American Girls) הם נאלצים לדאוג זה לזה, כי אין מישהו אחר שידאג להם.

שניים שהכנסייה הצבועה רק הזיקה להם  ((East Jesus Nowhere שפוגשים אויבים בכל צורותיהם,  ממשל שאמון על גורלות. "We are the desperate in the decline/Raised by the bastards of 1969".

"נולדתי לממשל ניקסון, גדלתי בגיהנום … העיר שלי התעוורה משמש של בתי זיקוק… הדור שלי אפס מעולם לא הצלחתי להיות גיבור מעמד הפועלים … פעם אבדתי ומעולם לא נמצאתי, אני חושב שאני מאבד את מה שנשאר ממוחי במועד האחרון של המאה העשרים… שמי הוא אף אחד, הבן האובד, נולדתי ב-4 ביולי, גדלתי בסביבה של גיבורים ורמאים שהשאירה אותי חי או מת" (מתוך "התמוטטות המאה ה-21"). המנון רוק מלודי עם מעברים מסעירים, מלודרמה טעונה, שמתחברת לשיר הבא know the enemy כמעט כמו המשך טבעי. "האם אתה מכיר את האויב שלך, אתה חייב להכיר את האויב… השקט הוא אויב נגד כל מה שדחוף לך". גם כאן – רוק מלודי חסר פשרות, נשמע אחד מהמנוני הרוק הגדולים של המאה ה-21..
¡Viva La GLoria! מוגש בשני חלקים שונים – בלדה רומנטית נוגה בצלילי פסנתר מינורי ומעבר לקצב תזזיתי. "היי גלוריה, זו הסיבה שאנחנו חיינו על הקצה/ המאבק בינינו חבר לאהבה הנצחית" ואז המעבר  הקצבי ל – Gloria!Viva La Gloria!  פוצצת את שמך בגראפיטי על הקירות" שיר שמעמיד את היחסים של עכשיו מול המציאות הנאיבית של פעם.  וגם התייחסות לתקופה המודרנית: Video games to the towers' fall/Homeland Security could kill us all, למעשה אלבום של זעם וחוסר ישועה.
בלדות?
Last Night on Earth נשמע קצת אייר סופליי. כנ"ל –  Restless
Heart Syndrome  יש להם גם את זה. אבל פסגות האלבום הם המנוני הרוק פאנק טעוני העוצמה והזעם על אמריקה שמתעוררת מחלום בלהות שנמשך כל תקופת ממשל בוש – "Your faith walks on broken glass/And the hangover doesn't pass" שרים גרין דיי לתומכיו.

גרין דיי מתחדשת בזכות הרצון להגיד דברים שחבריה חשים בעצמותיהם, בזכות רוק רענן שמצליח להלהיב בצורותיו המוכרות, מגיע בחיוניות נפלאה מהתשעים למאה העשרים ואחת.

 

 

 

1. Song of the Century

2. 21st Century Breakdown

3. Know Your Enemy

4. ¡Viva La Gloria!

5. Before the Lobotomy

6. Christian's Inferno

7. Last Night on Earth

8. East Jesus Nowhere

9. Peacemaker

10. Last of the American Girls

11. Murder City

12. ¿Viva La Gloria? [Little Girl]

13. Restless Heart Syndrome

14. Horseshoes and Handgrenades

15. The Static Age

16. 21 Guns

17. American Eulogy: A. Mass Hysteria/B. Modern World

18. See the Light

 

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות