יונתן גלילה: גיטרה ושירה, יקיר בן טוב: קלידים ושירה, טל רונן: תופים, דני שניידרמן: באס

"יש לי רעיון מצוין/ יעביר לנו טוב את הזמן"

ונתחיל בבשורה: העבירו לי הזמן נחמד. הרוק-דאנס-אלקטרוני שאני שומע לאורך הדיסק אומר שאפשר לעשות רוק טוב שאינו מתחיל דווקא בגיטרות. יונתן גלילה ויקיר בן טוב מנסים לגעת בעין חייכנית, צינית ואירונית באישה שאיתם או לא איתם.
הקרטל אלבום בכורה. הקלילות הנסבלת. הקייצית. דאנס יורופופי עם משחקי קולות ומוסיקת כפתורים אלקטרונית. קולות של פלצט ("רוקדת עם כולם") טקסטים הזויים – על אחת ש"ברחה מקיפודים מגודלים", מאטים קצב לסיטואציה על יחסים מבאסים. "אם הייתי יודע לא הייתי שוקע כל כך"… וזה למרות שדי כייף לשבת על הספה המוכרת ולראות את אותו הסרט, אבל מה עושים, כשהיא לא בדיוק מתנהגת לפי התסריטים שלו, נשכבת על היד היוזמת, או משחקת אותה סימפטית כשהחברה הדרמטית שלה מתקשרת. ומה איתו?

צליל חורק כמעט אוונגרדי של גיטרה וגיטרת בס. מידטמפו שמאפשר לזמר יקיר בן-טוב להגיע לאירוניה במעבר יפה מקצב למנגינה של הבית החוזר ("אם הייתי יודע"). עיטורי האלקטרוניקה + קצב הבס + הצליל המלוכלך מצטרפים כדי להעניק לשיר מימד דרמטי משמעותי. ככה עושים רוק אלקטרוני מיוחד.
הפלצט  חוזר הפעם בנוסח קרטיס מייפילד בפתיחת "כן בשבילי" –שיר סקס-פרוורסי. "אני אהיה רופא ואת חולה". העיבוד הדאנס טראנסי פאנקי עושה מההומור דרמה גדולה. אבל כאן הטקסט גיבוב סתמי הזוי. כנ"ל "הכל יכול" שיר תשיעי בדיסק. מהומה על לא דבר עם עבודת גיטרות מטאלית.
ואז מגיעים צלילי פסנתר מינורי פתיחה לסערה רוק אלקטרונית – "סופשבוע". הבנאדם מחפש אחת קלילה לריקודי סוף שבוע. די שתחייך חזרה. יונתן גלילה לוקח את הפאן הקליל למקומות פאנקיים  מפתיעים.
ההמשך "לא בנאדם" כבר לא מחדש. אנשים אומרים לו שאיתה הוא לא בנאדם. זה כמעט כל השיר. משפטים קצרים, תזזית רוקנרולית, טכניקת יודל בקול. גם פלצט. בס מקרטע. הטקסט הופך איזשהו פעלול לקדם את הגחמה הרוקנרולית. עוד גיבוב סתמי. מהתלה קצבית.
ב"סינגל" נוטש גלילה את אווירת הרוק הגרובית הקלילה, כדי לשדר במידטמפו תחושות – פאנקי סלואו. הבנאדם שנשאר בלעדיה ומתגעגע. שומעים קול, מנגינה והבעה. מזכיר סלואו סטייל רוק פיוז'ן ("דם, יזע ודמעות", "סטילי דן") מהשירים הטובים בדיסק.
הכיסוי האלקטרו-גרוב פאנקי המחויך ל"אוהב להיות בבית" של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב – משב רוח מרענן בדיסק.
עוד קטע מצוין – "ככה זה כשאוהבים" –מעברים יפים בין פופ לדאנס אלקטרוני, עם ניואנסים בעיבוד יפהפה. (מה קורה לאוהב כשאחר פונה אליה) להיט!
"סוף כל סוף הדרכים" – רוק פאנקיי מאוד מהוקצע בשירה, במלודיה חכמה, בתזמור רב שכבתי – שיר על התרחקות מהאהובה וכל המשתמע. פינאלה שיש בו כמעט כל מה שחזק וטוב בהקרטל בשילוב של קול ותזמור.
אלבום שאומר: תגיע לכל דיסק ישראלי נקי מדעות קדומות, כי תמיד יש מקום לחידושים והפתעות, ואני לא מתכוון למה שהקפיץ אותי בדקה השמינית ומשהו בקטע 12, אחרי שכבר חשבתי שהדיסק הסתיים.