אפילו להיטן פופ מתוחכם כמו נייל טנאנט לא היה חוזה שהאלקטרו דואו שלו שמכר כ-חמישים מיליון תקליטים. ישרוד 25 שנה ועוד יביא כזה קהל לתל-אביב, עשר שנים אחרי שהוא וחברו כריס לאו ביקרו כאן.

ברוך בואכם להצגה של הפט שופ בויז. על הבמה ערימה של "בלוקים" משהו  סטייל "החומה" שמיקומם ישתנה בהמשך. את השיר  הראשון Heart   הגיש טננאנט כשראשו נעוץ בתוך קובייה צהובה. אל תשאלו למה. גם על כל הכובעים שטננאנט יחבוש בהמשך אין צורך לשאול למה. התשובה תהיה משהו כמו ככה. הפט התנועעו באופן מינימאלי משאירים במה לפעלולים ולרקדנים.  מקסימום שאו. מינימום מאמץ. זה לא עניין של עצלות אלא נינוחות פופית בסטייל הישן, שלהם עם המוסיקה שהכניסה אותם לערוצי המיינסטרים, למרקעי הטלוויזיה בסלונים.

Neil Tennant ו- Chris Lowe נחשפים כשראשיהם בתוך קוביות צבעוניות. שיר ראשון – Heart ואחר-כך 'Did You See Me Coming הראשון מהאלבום המצוין Yes  יגיע גם 'Pandemonium. לאו תופס את העמדה המסורתית מאחורי המכשירים. לא ממש עושה מאמצים ל להבליט עצמו. טננאנט חוצה את הבמה, הקול המאונפף, המלנכולי משהו. מנסה לחבור לרקדנים.  

הפעילות הבימתית אכן מגיעה מגיעה מכיוון  הרקדנים. האקשן הדרמטי על הבמה נראה מעט חובבני. 'Jealousy' מוצג ע"י יזו פרפרזת ג'ולייט ורומיאו. עיצוב השאו מנסה לחבור לרשימת השירים המבוקשים. השאלה היא לעיתים לא מה הם הכניסו אלא מה הוציאו. Rent, למשל לא הגיע.   'All Over The World' מגיע אחרי Suburbia, Se A Vida E נכרך ב – 'Viva La Vida של קולדפליי. טנאנט ממהר להחליף בגדים: יגיעו גלימה, טוקסידו מהודר. גם כתר של מלך, גם כובע מוטרף סטייל המאה משהו וכובע עטוי נוצות שלאו חובש לקראת Being Boring.

מגיע הדיסקו 'Where The Streets Have No Name' ו – 'It's A Sin' – שוב משתנה סדר הקוביות הלבנות והפעם לקראת סיום – יורים הרבה קונפטי על הקהל. השאו נראה כשילוב של ארט גאלרי, מועדון פופ דיסקו ומיוסיקאל. מה הם חושבים לעצמם: זה יעבוד עלינו? אני לא יודע מה הרגיש הקהל הנלהב שהתנפל על הפט שופ בטלפונים סלולריים מוארים ובשירת יחדיו. אני מהשאו הזה יצאתי קצת מובך.

מצד שני, צריכים להודות שללהיטים של פ.ש.ב יש איכויות משמרות. הבעיה היא כשאין מה להציע מעבר משתמשים בעיצוב בימתי מגושם שאינו "עושה צדק" עם המוסיקה ועם התכנים. מפחיד אולי כמה הם מצליחים לשמור על הפרומולה שלהם, לשלוט בה. קשה לעיתים לקבוע מה השירים הישנים ומה החדשים. מצד שני ישנן מנגינות קלאסיות שהן מהסוג שאינן מתות כמו Being Boring. 'West End Girls'  שמסיים את הערב ונשמע רענן כמו לפני שני עשורים.

הערב נראה כמו הפקת דייאט של מיוסיקאל פופולארי בווסט אנד. תן לשירים ללכת במקומך.  כובעים מצחיקים עד מטומטמים, פעלולים, רקדנים. הפט שופ בויז כנראה מספיק חכמים כדי להבין שלא צריכים הרבה מעבר להפקה ראוותנית כדי לרצות את הקהל. יכול להיות שהגיע הזמן להכריז על הפט שופ בויז – מיוסיקאל. הם כבר בערך על התקן הזה. רק שישפרו את העלילה ויעמידו מחזמר קצת יותר מתוחכם.   

1. Heart
2. Did You See Me Coming?
3. Pandemonium
4. Love Comes Quickly
5. Love Etc.
6. Building A Wall
7. Go West
8. Two Divided By Zero
9. Why Don't We Live Together?
10. Always On My Mind
11. Left To My Own Devices
12. Closer To Heaven
13. King's Cross
14. The Way It Used To Be
15. Jealousy
16. Suburbia
17. All Over The World
18. Se A Vida É (That's The Way Life Is)
19. Viva La Vida (Coldplay cover)
20. It's A Sin
21. Being Boring
22. West End Girlsפט שופ בויז ההופעה גני התערוכה תל-אביב