"מביט אל השמיים, שמש מסנוורת/הולך על התקרה, הדרך מתהפכת/כותב על האוויר והקווים לא נפגשים/הזמן לא מרפא את הכאב
סוגר את החלון, שמש נעלמת/עולה חצי ירח הדרך מסתבכת/שם מילת חיפוש, אולי אמצא את התשובה/ הזמן לא מרפא את הכאב.
הזמן לא מרפא אותנו/חשבתי שיותר קל/חשבתי שאחר-כך/יהיה קל/הזמן רק מלמד אותנו/רק לשאת את הכאב/רק לדעת את הלב שלי"

אילן וירצברג הלחין מנגינת כאב נוגה ומלטפת שנישאת על הרמוניה קסומה מהסוג הביטלסי. כן, זהו אילן וירצברג, מ"הבציר הטוב" שממשיך להניב פירות אותנטיים בנוסחים .הישנים. טון נמוך ושירה טיפה נבלעת בתחילת השיר מטפסת בהמשך לקול דק שמשדר כאב אמיתי. אנטי סטאר שממשיך לשיר מצוקה קיומית על רקע חילופי הזמן. 
וירצברג  מגיע למסקנה נדושה, אליה מגיעים רבים יום יום, לילה לילה, במיוחד מי ששכלו יקירים, הזמן אינו מרפא כאבי נפש. הזמן לכל היותר מלמד לשרוד עם הכאב. פופ שיופיו בפשטותו, במהלכים מוסיקליים שמגיעים ממקומות של אמת, מהסוג שבימינו לא מרבים ליצור כמוהו..