היא מלאך, הלוואי על כל אחד, מיוחדת, רגישה, עדינה, מתוקה, עושה טוב בנשמה, חייכנית וחמה, נכנסה לו לנשמה. נו, תגידו בעצמכם – איך לא ייתן לה את הלב, איך לא יישבע שיחיו לעד, שאת כל חייו ייתן לה. הופללה הופללה. בידיים, ברגליים, בציפורניים, בחמוקיים,. הימנון החתונות הבא?
אני רואה ששניים נדרשו לדבר ה"יצירה" הזו. מבחינת הטקסט: רעים השניים מן האחד. מבחינת המקצב והעיבוד – יש פה ניואנס. עם משהו ימני. קופצני כזה. מקים אותי מהכיסא.
אילן נורי? הוא כבר מדקלם את שלל הסופרלטיבים לאישה. מה מדקלם? שר אותם עם כל הנשמה. יענו, מפעיל מיתר רגש שנושא את הסופר וומן הזו על כפיים. מה זה? שיר חתונות ים-תיכוני קלאסה. החתן-כלה מוזמנים לרחבה לפתוח. הערב הולך להיות שמח. אבל נורי, שמע לעצה טובה מאחד שמבין: מה שאבוד אבוד. הרי יש שירים כאלה כחול אשר על שפת הים. תגיד יפה תודה למתנה וגובס ותעלה כיתה. יש לך נתונים. מצד שני: ובמחשבה שנייה: עם שירים כאלה מגיעים היום להיכל התרבות. אז אולי תוותר על העצה הטובה מהאחד שכנראה לא מבין כלום.
