התלבטתי איזו כותרת לתת. אלך על 3 כותרות: א. "כוכב נולד התרחק ממנה שנת אור". ב. "הושלם המהפך" ג. "מופע המוסיקה הנועז ביותר ששמעתי מזמרת ישראלית אי-פעם".
כותרת א': זוכרים שבכוכב נולד – במבחנים הראשונים, מרגול לא הבינה מה הילדה רוצה ממנה. עולה מארינה עם קסילופון מקישה עליו קלילות ומפלרטטת עם השיר. מה זה הדבר הזה? שאלה מרגול. מה שנשמע אמיץ, אטרקטיבי לנבחן כוכב נולד נשמע למרגול פלצני. כאילו – מי את חושבת שאת. רק כשמארינה התיישרה עם הקו של התוכנית, מרגול התעלפה עליה. כותרת ב': מה שנשמע אז כהתחלה של אקספרימנט של מוסיקאית וזמרת, שאינה רוצה ללכת בתלם שמכתיבה התוכנית (כוכב) – הושלם בתוכנית החדשה הלכה למעשה. כותרת ג': ובאמת, איזה זמר או זמרת העזו, או היו מעזים, לצאת עם תוכנית שכמעט כולה שירים חדשים, שאינם מתנפלים מיידית על האוזן העצלנית והמפונקת, מאתגרים להאזנה קשובה ומסוקרנת. מארינה עושה בערב הזה את ההפוך מהצפוי: נוטשת את דרך האוטוסטראדה המיינסטרימית, את "השירים הרגילים" וסוטה מהדרך הראשית לנתיב האישי שלה.

הערב מרכז את מכלול כישוריה: חוש הומור המוסיקלי, הפלרטוט עם המוסיקה, היכולת לשחק מעין פאם פאטאל, להפוך את הקול לכלי (גם ג'אזי), להפעיל מנעד מרשים שמגיע עד פלצט מבלי שזה יישמע מפגן קולי ראוותני לשמו, לעלות ולרדת בסולמות מסובכים בדיוק רב, לשיר בלדת אהבה בכאב מצמרר.
מארינה קראה לערב "אקספרימנטל" – "ניסיוני", והוא אכן כזה כבר מהקטע הראשון Silence, מאירה את פניה באור ממוקד שיוצא מפנס בתוך המיקרופון. מנסה להמחיש מסתורין, מעניקה אווירה. כבר כאן מקבלים קונספט של ערב תיאטרלי חזותי. בכוונה לא השתמשתי ב"קברטי", הגם שיש כאן גם אלמנטים של קברט. הדגש הוא על המחשה תיאטרלית. כל המרכיבים של הערב ממוקדים בקונספט הזה כולל התאורה הנפלאה של שי שטרקר, שעוצבה לכל שיר בנפרד, לחלוטין פונקציונאלית, וכמובן העיבודים והתזמורים שעושים שימוש מרהיב בתזמורת המאוד מיוחדת של הערב, שמורכב בעיר מחומר מקורי + גרסאות מיוחדות לשירים כ"ציור", "מה אומרות עינייך" – האחרון בעיבוד ששובר כל גבול סגנוני.
גם האירוח המיוחד של נינט טייב אינו רק שדרוג הקורץ לקופות. ברור שמארינה את נינט הוא אטרקציה כשלעצמה. אבל כשנינט נוטלת רמקול ידני קטן כדי לפתוח בו את הדואט של "שיר טירוף" – מבינים שהיא ראש אחד עם האקספרימנט של מארינה. התחושה היא שנינט ומארינה הלכו על ניסיון משותף לצאת מהעולם הרייטינגי השקוף ולתת לעצמן דרור, ללכת עד הסוף עד כדי השתחררות מוחלטת. נינט עושה עם מארינה שני קטעים וחוזרת בהדרנים ל – Pink ולסולו נפלא ל"הללויה" של ליאונרד כהן.
לקהל ישראלי "ממוצע" זה כמעט אוונגרד. מצד שני – ידעתי שמארינה רוצה להגיע למופע כזה שנותן חופש למאווייה. מארינה הגדירה את הערב "ההתפרצות הפראית שלי". וכמו שהיא מעידה בדיוק רב – ההופעה החדשה היא סגירת מעגל עם העולם המופשט שממנו הגיעה. המפגש בין שפות, סאונדים, מקצבים, סגנונות. ערב שהוא מימוש מרהיב של כל הצבעים שהצטברו בה עד היום, שיצרו בתוכה רעב ומוטיבציה לצאת למסע מוסיקלי שלוקח אותה למקומות, שהקהל הגדול עוד לא ביקר בהם. אני הייתי מגיע לביקור שני ושלישי.

עיבודים מוזיקליים: מארינה ואורן סלע. קלידים: אורן סלע, גיטרה: יונתן אלבלק, תופים אייל ניסבוים, בס: גלעד אברו, ויברפון כלי הקשה: עמרי רחום טוויג, נבל – תומר בכר אורחת: נינט טייב.

משירי הערב:  Silence, I wanna sleep, ציור (שלמה גרוניך-מתי כספי), מה יהיה איתי, שיר טירוף – עם נינט, שיר של יונה וולך – עם נינט, Step into my world, maurin, שיר רוסי בביצוע משותף עם אמא, זה הזמן שכואב, איך זה, מה אומרות עינייך. הדרן" Pink עם נינט. נינט – הללויה, ילדי הקטן.

צילומים: יוסי חרסונסקי