אסף אבידן – שירה גיטרות, הדס קליינמן – צ'לו, רן ניר – בס, רועי פלד – גיטרות, יוני שלג – תופים. אורחים: מרינה מקסימיליאן בלומין (שירה בשירים 6 ו-13), משה לוי (המונד בשיר 2) שלומי שבן (פסנתר בשירים 5,6,11), קרן אן זיידל (שירה בשיר 2) מילים ולחנים: אסף אבידן. עיבודים: אסף אבידן והמוג'וז ואורי וינוקור.
"כמו רעם רחוק מצפוני מתגלגל במוחי… אל תבכה חטאי האחרון… הרגע את נפשך המודאגת/ השדים והמלאכים השאירו אותנו כאן לבד לבד" (מתוך "חטאי האחרון")
אז מיהו הילד שאותו מבכה אסף אבידן – "ילד מסכן" או "בר מזל"? זהו מי שנולד עם חור בחזה. ניסה למלא אותו ביהלומים, אך לשווא. הילד הזה קיים ברקע. טראומטי, דרמטי, לעיתים – כמו נושא את צער העולם. והזמר מתייחס אליו בעינו הפקוחה והאירונית, בנפשו הדואבת.
אני מתבונן על העטיפה המפוארת המעוצבת ככרזת קרקס. הקרקס בא העירה, בואו ניכנס פנימה לעולם המטפורי הדחוס של קרקסו לפגוש את היצורים החריגים, את הליצן האהוב עליו, בן דמותו שחי בין כישלון לעוד ניסיון הגשמה, נפגוש גם "נערת הכסף הקטן" Small change girl, נערת הקרקס. שיכולה לגרום לציפורים והדבורים "לרדת על ברכיהם", לגרום להרים לרקוד, ללמד את דמעותיך לשיר. היא "עולם בשבילי".
ושוב הקול הזה, הגוון הבלוזי הנשי הקודר שחורך אצלך משהו בפנים. מספר הסיפורים שר שירי כאב. הבלדה הזו על נערת הקרקס ממלאת אותך תחושת עצבות עמוקה. כמה יפה היא. גם צלילי הפסנתר הנוגים של שלומי שבן שמעטרים את השיר משלימים את תוגתו של אבידן. כמעט באותו טון-מצברוח מגיע טקסט ביזארי – "הרוחות של אלפי שקרים קטנים", ("אינך מקבלת את ידייך מכוסות בלכלוך/ אינך מקבלת ליבך עם כאב/ השעיני את לחייך על ידך/ אהיה כסייתך אנסה להלבישך בכפפתי"… רוח אלף השקרים מהלכת לאורך קירות ביתי פוקדת את שפתי, אצבעותי, עיני") בלוז שקט שמתפתח לזעקה נואשת-טירופית ולקצב רוקנ'רול ושוב חוזר לשקט. מעברים מסעירים. ועוד בלוז של כאב על יחסים של חיים ומוות ביד הלשון – Your Anchor, מיד טמפו שמשגר צער עמוק. והדרמה העצומה שמתפתחת לקרשנדו ב – Losing Man על המתח שבין שני לבבות. רוק סהרורי. וגם קצב הרוק-קאונטרי הטוען את את Painting On The Past במתח.
אסף אבידן . לעולם לא יובילך בשבילים מסומנים היטב. המילה, הצבע הקולי, ההבעה, הסאונד, העטיפה. קוראים לזה יצירה. עזבו הגדרות. את אבידן חייבים לשמוע ללא הגדרות, מהסיבה הפשוטה – הוא הסגנון בכבודו ובעצמו, כלומר העולם המוסיקלי האפל המאוד מטפורי שלו, הצעקה הצורמנית והזעקה הכואבת שמתחברים עם הבלוז והרוק. ו
רוק טוב: מס. 7 "מבזבז את זמני" ("עכשיו מתברר שאת פחדי/ עשית משהו מטופש עם ראשי") גם Jet plane ("זה מכאיב כמו מטוס סילון שממריא"). ומצד אחר – בשינוי הלך רוח מוחלט – שיר אווירה אמוציונאלי מלווה בקול אופראי Out in The Cold ובצליל צ'לו, אבידן משחרר הגיגים על אופיו של האדם ע"י פנייה לדוד המלך ומה שעשתה לו מלכותו. מצמרר.
יצירה – כי בדיסק הושקעה מחשבה לכל ארכו ועומקו – מציור העטיפה ואיכותה ועד בחירת האורחים. לא חייבים לצאת מרגשי נחיתות (כמו שקראתי בכמה מקומות), כאילו אלבום כזה לא יכול לצאת מהפרובינציה המקומית. לא חייבים לומר על אבידן כי יכול ללמד אמנים מקומיים מהו רוק אותנטי. אסף אבידן הוא אסף אבידן בלי שום השלכות ומוסרי השכל ביחס לעולמנו המקומי. זהו עולמו האולטימטיבי, וכך נקבל אותו כבלבדי, ואת האלבום הזה כהמשך נפלא ל – The Reckoning.
תגובה אחת
שמעתי לראשונה על אסף אבידן לפני כשבועיים (הגעתי אליו דרך קישור מיקרי ביוטיוב מג'ף באקלי) ואתמול הייתי בהופעה שלו ושל המוגו'ס באמפי בשוני (שהיה מלא).
מה לומר – אסף מדהים, פצצת כישרון ואנרגיה והמופע עם החברים (ועם שלומי שבן כאורח) היה מהטובים שאני זוכר.
למי שרוצה להתוודע בקלות לאסף אני ממליץ לשמוע ביוטיוב את הראיון שעשה איתו יואב קוטנר שבו הוא נותן ביצוע אקוסטי יפיפה לשיר Her Lies בליוויה של הדס בצ'לו (לינק ראשון לחיפוש "אסף אבידן HER LIES").
למרות שאסף שר רק באנגלית יש ביוטיוב גם ביצוע מרגש לשירו של מאיר אריאל "מים מתוקים" – שווה לשמוע.