התאהבתי. מתאים לי לערבי תחילת החורף. אין כמו סטינג להתחבר למסורת. פתאום הוא טרובדור קלטי שחש את השלג שירד לפי פואמה מהמאה ה-15. שירים של חורף.  שירי רוחות החורף, שתיקתו המצמררת של השלג. ימים של בדידות לרבים, של השתקפויות שונות לאחרים, של חידוש והתחדשות.  גם של משפחתיות, חום ואהבה.

בהפקת רוברט סאדין, סטינג לקח שירים מסורתיים מהאיים הבריטיים כנקודת מוצא, פולק סונגס, קשת שנמתחת על מאות בשנים. עכשיו אני ב – The Snow It Melts the Soonest. בלדה ישנה מניוקאסל. עוצרים את הזמן.

Gabriel's Message – שיר מהמאה ה-14 בליווי יפהפה של קרן יער וגם שני שירים של סטינג – Lullaby for an Anxious Child ו – The Hounds of Winter. השיר Hurdy Gurdy Man הוא תרגום ועיבוד מגרמנית של Der Leiermann , שיר מתוך מחזור שירים של וילהלם מילר שהולחן ע"י פרנץ שוברט ב-1827.

לא. זה אינו עוד אלבום כריסמס טיפוסי, הגם שהוא נולד לדברי סטינג בהצעה לעשות "אלבום כריסמס", ולמרות שמועד הוצאתו לבטח אינו סתמי. זה גם אינו סטינג של פוליס או של אלבומי הסולו שלו. אבל הוא מזכיר כאן יותר את Songs from the Labyrinth, זמר שמתייחס למוסיקה באספקטים של אמנות קלאסית עתיקה, מעניק לשירי חורף את הגוון שלו מתוך אהבה אמיתית למוסיקה וגם כאיש שמעיד על עצמו כ"אדם של חורף".
 כלי נגינה מסורתיים, צלילים קלטיים, קולות נשיים יפים שמלוום (האחיות ווב שהכרנו אצל לאונרד כהן בשיר Soul Cake שיר שבכתיבתו היה מעורב פול סטוקי מפיטר פול ומרי) עיבודים עשירים (מהצועני ועד הכנסייתי) וקולו החם. זה אלבום של מוסיקה ספיריטואלית, שמגיעה מתחושות של הקשר עם משהו שמעבר, או כפי שסטינג עצמו אמר: We are spirits in the material world" – אנחנו רוחות בתוך עולם חומרני".  הרוחניות הזו מגיעה מצלילי העל-זמני המקסימים בחלק גדול של השירים.  

סטינג עסוק בלהרחיב את הספקטרום המוסיקלי שלו. הוא זמר ומוסיקאי של פופ, ג'אז, מוסיקה קלאסית, מוסיקת עם, והגוונים האלה אצלו מרהיבים – גם אלה שמגיעים משירים מסורתיים עתיקים.

 נ.ב. מומלץ להיכנס לאתר הרשמי של סטינג ולשמוע אותו מספר (וידאו) על אהבתו לחורף ואיך היא השפיעה על יצירת האלבום הזה.