Operation Bresil – אוסף

וורנר, הד-ארצי
0/5
מסע של 15 קטעים אל מחוזותיה של המוסיקה הברזילאית על סגנונותיה בחמישים השנה האחרונות. הביצוע הסולידי ל"סמבה דה בנסאו" עם בבל ג’ילברטו משנת 2000 דווקא אינו מעיד על חידושים. זוהי גרסה לירית רכה שעומדת בפני עצמה, וסמבה שקטה יכולה כידוע להישמע מרגש.
 אנטוניו קרלוס ג’ובים שר את "אגווה די בבה". ביצוע שצבוע בצבעי מים רכים, עדין מאוד, ל בקצב בוסה נובה אפקטיבי. כמעט באותה רוח של בוסה לירית, מלנכולית משהו, מקבלים את מילטון נאסימנטו האחד והיחיד.
 הרכות הנסבלת זה הביצוע האינסטרומנטלי המשולש ל"קונסוליישן" מאת באד פאוול עם החלילן הרבי מאן, הג’יטריסט ג’ואאו ג’ילברטו וקרלוס ג’ובים בפסנתר, קטע ג’אזי שמנוגן בעדינות יתרה.
סרג’יו מנדז של  "בוניטה" (1966) שנשמע היום פסקול מיושן. רוח סמבה קרנבלית מתקתקה ונעימה נושבת מ"ברזילידאד", בביצוע בוסקוקונובה & מנסקאל. שינוי של ממש לכיוון הפאנקי מקבלים ב"פאנקי סמבה" של "באנדה בלאק ריו".
ואז מגיעה רוח פרצים: זהו אירטו מורירה ב"סלבריישן סוויט" (1977), קצב, קצב וקצב, הקרנבל מגיע עם פתיח סולו כלי הקשה, שיקים אתכם מהכסא.
הייתי מוותר על הזמר ג’ון הנדריקס ("מתגעגע לבאייה") אבל ג’ורג’י בן בגרסה ל"מאש-קי-נאדה" מתקבל עדיין בחום, למרות עתיקותו של הביצוע (1963). ברזיל הישנה והטובה
נמצאת גם בביצוע מ-2000 של "מומנטוס גה מרקאם" מתובל בסול מיוסיק, אבל מוד אקזוטי.
שורה תחתונה: לא פשוט לכתוב בקורת על אוסף, אבל מי שערך את האוסף הזה אוהב מוסיקה ברזילאית.  

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות