יצר, כתב וביים: ליאור כלפון, עיבודים וניהול מוסיקלי: שי פישמן, עריכה מוסיקלית: שי פישמן, ליאור כלפון, הפקה בפועל: רויטל כלפון. זמרים: אייל כהן, לירז רחמין, עדי קוזלובסקי, גילן שחף, עודד גולדשטיין, נעמה לוי. אומני ביט בוקס: ינון ובועז בן דוד

8 איש שנראים כמו דמויי קונדומים חנוטים בתוך בגדים לבנים הדוקים, מאופרים לבן ואדום כליצנים, מתרוצצים על הבמה, מוציאים קולות בשילוב של שירת אקפלה ואפקטים של קצב ביט בוקס, יורדים לקהל, חוזרים עם בחורות על הידיים, מעלים קהל על הבמה, הופכים את קרחתו של אחד הצופים לכלי הקשה.

 איפה אנחנו? לפי סיפור המסגרת 8 החוצנים – 3 נשים ו-5 גברים – הגיעו מהכוכב המוסיקלי "ווקה", בו התקשורת אינה מילולית אלא נעשית באמצעות מוסיקה בלבד. נוסעי החללית מגלים כי  מנוע החללית, המוטען ע"י מוסיקה, התרוקן ועל מנת להטעינו מחדש, יש להיחשף למוסיקה של כדור הארץ.

המפגש מוליד ערב של הכרת תודה לבני כדור הארץ שנעשית בחיקויים של המוסיקה המקומית במגוון רחב של קומבינות וסגנונות.  המסר שקוף עד נדוש: המוסיקה היא מהות הקיום ביקום –  היא הדרך לגשר ולחבר אנשים ותרבויות ללא שפה ורבלית מבדלת.

ההצלחה של ה"ווקה פיפל" מבית היוצר של הישראלי ליאור כלפון מתחילה ביוטיוב, כאשר קליפ של החבורה הנקרא "ההיסטוריה של המוסיקה" נצפה ע"י 5 מיליון צופים ב-3 חודשים.

על מה המהומה? מדובר בהצגת בידור הומוריסטית בה מוסיקה תזמורתית ואלקטרונית מופקת כולה בעזרת קולות אנוש  – כולל כלי הליווי, תופים, חצוצרות וגיטרות, כשהדגש על עיבודים ווקאליים קצביים לקטעים פופולאריים – מוסיקה קלאסית, סרטים ומחזמר, פופ ורוק מכל הזמנים. קווין, אבבא והדורז מגיעים שילוב אטרקטיבי של הרמוניות קוליות, קצב ביט בוקס (עליו אחראים 2 משתתפים) העמדות, גם סטנד אפ בשיתוף הקהל והעמדה ויזואלית.

הייתה תחושה שהווקה פיפל מנסים למתוח ולמתוח את הערב להעמדות ובדיחות הומוריסטיות על בסיס סיפור ילדים נחמד שהזכיר לי את הנארטיבים של הפסטיגל, כאשר מה שמעניין יותר מהסיפור והבדיחות הבימתיות הם ביצועי האקפלה. העיבודים הקוליים טובים, אם כי מתבססים יתר על המידה על טכניקת הביט בוקס הקצבית, שכשלעצמה מבוצעת מצוין, אבל באה לעיתים על חשבון איכויות אקפלה יותר מעודנות.

בשורה התחתונה: שאו יחיד במינו לכל המשפחה (מומלץ מאוד לילדים), לכל שפה למי שמחפש בידור אטרקטיבי. 

ווקה פיפל