זיהו אותה עם תעשיית הקיטש של דיסניי, אבל אז הגיעה ההפתעה:  מיילי סיירוס – זמרת רוק. לא יאומן, אבל רק בארה"ב כל כוכבת טלוויזיה טינאייג'רית שלישית, הופכת סופת רוקנ'רול.

The Time Of Our Lives הוא אלבום האולפן השלישי של מיילי סיירוס.  יש כאן לפחות שלושה טילים – The Climb, Party In The U.S.A ו – Before The Storm שהוקלט חי בדואט עם האחים ג'ונאס. תזכורת: פריצתה הייתה כמיילי סטיוארט/ האנה מונטנה, הבלונדה בלהיט הטלוויזיוני "האנה מונטנה". בעקבותיו יצא פס הקול המצליח (2006). הקריירה של מיילי תופסת תאוצה. אלבומה הראשון Meet Miley Cyrus יוצא ב-2007. שנה לאחר מכן – עוד אלבום Breakout.  מכאן – היא כבר גברת סופרסטאר. טונות של קסם, החומר הזה שבלעדיו לא מטפסים לפסגות. סיירוס עסוקה בעצם הטיפוס. בשיר האחרון באלבום הקצר (רק 8 שירים) היא שרה: – "אני תמיד יכולה לראוות את החלום שאני חולמת/ אבל יש קול בתוך ראשי שלוחש/ "את לעולם לא תשיגי את זה"/ כל צעד שאני עושה/ כל תנועה מרגישה/ אבודה ללא/  כיוון/ אמונתי מתערערת/ אבל חייבת לנסות/ להמשיך להרים ראש/ תמיד תהיה פסגה חדשה/ תמיד ארצה לנוע/ תמיד קרב קשה/ לפעמים אאלץ להפסיד… זה לא משהו על כמה מהר אגיע לשם/ או כמה אמתין/ זה הטיפוס, כן!"

סיירוס שרה בטון מיוסר משהו את השיר הזה שמתחיל בצלילי פסנתר מינוריים. השיר מתפתח יפה. מנגינה מכניעה. מזכירה לי את הסולנית של Paramore.

עוד פיצוץ – "מסיבה בארה"ב", רוק פאנקי,  והפעם בנימה של לגלוג – "ברוך בואכם לארץ התהילה המופרזת/ האם אני מתאימה לה/ קופצת למונית/מימין רואה את השלט הוליווד/ הכל כל כך מטורף/ כל אחד נראה כל כך מפורסם/ תמגעגת הביתה/ יותר מדי לחץ ואני עצבנית/ נהג המונית פותח רדיו/ שיר של ג'יי-זד/ אז אני מרימה ידיים למעלה/ הם מנגנים את השיר שלי.."

נער הייתי וגם זקנתי, אבל לא ממש במצב שאני לא יכול לזהות רוקרית. במילים פשוטות: השירים האלה הם – סליחה על הלעז – rocky ו – catchy – שני פרמטרים שהופכים את סיירוס למטרה הכי חמה בקהילת הטינאייגרים. לא המוסיקה שאניח ליד הכר שלי, אבל לסיירוס יש את זה. חבל שזה רק EP.

מיילי סיירוס: The Climb