יש כנראה שלב שמתחילים לסכם: אצל שלמה גרוניך זה קורה באוסף משולש  (המיטב) ובסדרת הופעות בהמשכים. לפי ההופעה מוקדם לעשות סיכומים. האיש במצב טורבו. יש לו אנרגיות להתחלה חדשה, לא לסיכומים. גרוניך לקח שלושה נגנים מיומנים, והפך אותם גם לקבוצת שחקנים למערכון כחלק מקונספט' שאומר – נו דאל מומנט.
אמנם ממחזר בפעם המי יודע כמה את "אל נא תלך", "נואיבה", "שוממקום", "הזמן עובר", "רוזה מרציפן", "יש לי סימפטיה" – אבל מי אמר שצריכים ללעוס את הלעוס. אצל שלמה גרוניך – אני לא מחדש – אתה תמיד מרגיש את המתחדש – הממציא-את-עצמו-מחדש. גם הערב הזה נשמע וריאציות על המוסיקה של שלמה גרוניך, אלתורים על, רעיונות מוסיקליים, ניואנסים, שעשועים והומור, ותן לקהל תפקיד. וגם בונוס ענק – אהוד בנאי, שעלה לנגן ולשיר בדואט פסנתר-גיטרה. יש רגעים כאלה Once in a Life, שאם לא נכחת בהם – ההפסד הוא נקי. הם התחילו בנגינה של "קוינטה" עברו ל"כולם יודעים" של אהוד, "בואי ילדה", "עבודה שחורה" של אהוד וקינחו ב"ציור". לאהוד היה זיכרון ארוך מגרוניך, לשלמה היו דברים חמים על אהוד, אבל המגע והחום שזרמו בין השניים היו חזקים מאלף מילים, נפל כל מחסום, ונוצרה הרמוניה. רגעים נדירים שמתרחשים כששני אמנים נפלאים נפגשים, ויש תחושה שסדרת המארח של גרוניך נפתחה בשיא.
לא עוד הופעה. אצל גרוניך הופעה לעולם אינה עוד הופעה. הוא עבד על הערב כמו על תסריט שמתפתח לקראת שיא. השילוב בין מוסיקה לבידור (שאו) נכנס בערב הזה להילוכים גבוהים – כאשר שלמה גרוניך קם בפעם היחידה בערב לשיר את "שרון", השיר החדש היחיד שלו, לשתף את את הקהל ב – sympathy ולחבר את "שיר המסע" ל"לט איט בי" של הביטלס ול-Mother של ג'ון לנון בחיבור יפהפה. אמרנו כבר נו דאל מומנט.

שלמה גרוניך מארח – סדרת המיטב זאפה הרצליה אמן אורח: אהוד בנאי. תופים – רון אלמוג, בס וכלים נוספים – אייל מזיג, גיטרות – עומרי אגמון.

שירים: אל נא תלך, נואיבה, שומקום, מערכון אמא אבא ודוד רון, מחרוזת זהו זה, הזמן עובר, רוזה מרציפן. עם אהוד בנאי: קוינטה, כולם יודעים, בואי ילדה, עבודה שחורה, ציור. (אהוד בנאי יורד) GO!, שרון, לונה פארק, שירים פשוטים, Sympathy + יש לי סימפטיה. הדרן: l Try To Open Me Eyes שיר המסע Let It Be + Mother,
שלמה גרוניך מארח סדרת המיטב