זוהר רביץ הלחין את הביאוס של יהונתן גפן לקראת נחיתה בארץ. הרהורים נוגים לקראת נגיעת הגלגלים על אדמת ארצנו. שיר קצר מאוד שאומר משהו לא שלם על תחושה של בן אדם שמרגיש כמו חוזר לבית המשוגעים אחרי שתפסו אותו. הלחן פשוט, העיבוד מנסה לעשות מזה רוק מידטמפו. אבל הכל כאן נשמע חלקי ולא גמור – הטקסט הפשטני, גם הלחן שכאילו נגמר בלי להתפתח, הפייד-אאוט בסיומו של השיר, והביצוע הלא מספיק מזדהה-בוטה של רביץ עם הסיטואציה.
עשר שעות טיסה/ הנה העיר והנה הים,/ מזריחה אפורה וקפואה/ לשקיעה חמה בצבע דם// האם מישהו מחכה לי?/ הם לא האמינו שאחזור/ (אסור למישהו להתחיל משהו איפה שהוא לא חושב לגמור)// גלגלי המטוס נשלפים/ בעוד כעשר דקות אנחת/ כך מרגיש אדם חולה ובורח/ שתפסו אותו ומחזירים אותו למוסד.
תגובה אחת
גם אם הייתי מחליף את הרביץ הזה ברביץ אחר ( נאמר, אחרת ), עדיין השיר הזה היה רובץ בחוסר אונים.
לא הייתי אומר שיהונתן גפן הרביץ טקסט רציני.