הלב לא רק מרגיש אותה. הוא גם "טועם" אותה, יען כי טעמה כדובדבן – מתוקה וחמוצה. יוסי גיספן מנסה עוד וריאציה חושית על תשוקה. יש חמישה חושים. למה לא לנצל. הוא רוצה אותה "בכל טעימה" של הלב, ואני לתומי חשבתי שאהבה היא רציפה, אינה מתחלקת לטעימות, ביסים או ארוחות. חוץ מזה: אין חדש תחת השמש הים-תיכונית. הבחור מאוהב עד כדי התמכרות. הרעיון של אהבה כסם – לא יזכה כמובן בפרס המקוריות.
הפעם יש לנו עסק עם אחת "חיה פראית", לא מבויתת, אינה מושגת ("קלה כאיילה") ופתלתלה ("ערמומית כשועלה") וגם מזכירה לביאה טורפת ("אוי למי שאת עליו שואגת") אישית, הייתי מתרחק (מפחידה, לא?), אבל מסתבר שדווקא התכונות האלה הופכות את האיש שבשיר מכור עליה. לא יכול להיגמל. אוי.
הלחן וההפקה המוסיקלית מוציאות את התמכרותו לרחבת השמחות בקלישאת מצהלות טיפוסית. ירקדו את זה באולמות, בהיכלים, בפארקים. דניאל בן חיים? יגיע להיכל התרבות. תנו לו שנה-שנתיים. יגיע. המציאות מוכיחה שהוא אינו צריך יותר מזה.

כמו פרי הדובדבן
את מתוקה וחמוצה
מתי ואיך שבא לך מתהפכת
לוקחת את היום שלך
לאן שאת רוצה
ולא פוחדת עד הסוף ללכת
את הילדה הפראית שאהבתי כל כך
האמיני עדין אוהב
אני מרגיש ורוצה רק אותך
בכל טעימה של הלב

אני לא נגמל ממך
קשה לי לחיות בלעדייך
לא, לא נגמל ממך
מכור ליופייך נערה
הולך וחוזר אך תמיד אני בוחר
אותך, אותך, אותך