נשמע כמו פרודיה על הז'אנר, למרות שאילן נורי בטח לא התכוון לצחוק: נורי כואב ודואב את המכשפה שאיתו, אבל מביא אותה צוהל. יענו – דיכאון שמח.  יביאו את זה לאולם החתונות – החתן יתבאס. עלול לברוח. הבנאדם נתן לה הכל, שר נורי, הוריד לה את הירח, לא נשארו לו חברים, אפילו שכח את עצמו, ומה היא נתנה בתמורה? – "כל היום מבקשת, דורשת, עוקצת, עדיף כבר לבד".
אני מצרף את השיר לסדרה הותיקה של "גברים בוכים בלילה". נורי שר את הדיכאון בהתרגשות גלויה. הקונטרסט בין ייאוש למוסיקה השמחה – הצחיקני. אבל יש משהו נחמד ומלבב בחאפלה הזו, לא ממש הסטנדרט המצוי. אחלה שיר שמחות.

ביקשת ממני את השמש/ ואת כל הכוכבים/ שבשבילך את השמיים/ אכבוש כל הימים/ שאותך תמיד אפתיע/ ואמלא לך את החיים/ שרק לך כל יום אריע/ לא נשארו לי חברים
אלייך באתי ונתתי ושכחתי את עצמי//
פזמון: ומה נתת לי את/ גם אותי שכחת/ כל היום מבקשת דורשת, עוקצת
עדיף כבר לבד//
כשחשבתי שיצאתי/ והשתחררתי מכוחך/ אז לאחרת התמכרתי/ השתדלתי כמו אתלט/ להוריד לה את הירח/ ולכבוש את כל הים/ והלב שלה כמו קרח/ לא יפשיר הוא לעולם
כשהבנתי אני עצרתי ושאלתי גם אותך//
פזמון: ומה נתת לי את/ גם אותי שכחת/ כל היום מבקשת דורשת, עוקצת
עדיף כבר לבד//