רוקפור חוזרת מן הכפור, 15 שנה בלי אלבום בעברית. קולות מאנפפים (מטשטשים סולו של זמר) שרים – "ועכשיו שקט דומיה לעולם המופלא" – שיר שמצייר את עולמם במציאות ובהזיה ("נופל מקומה גבוהה, נוחת במכה לידיים זרות") שאומר – אני מכיר את כללי המשחק, כדאי אולי לעצור כדי שלא יקרה פה אסון ולשקוע באור אחר, צלילים קוסמיים מקדימים את קצב הרוק. המלודיה, ההרמוניה,המגע הפסיכודלי – רוקפור חוזרת מאזורי השבעים,  גם ביטלס אני שומע בעיבוד.
צליל ההזיה מתגבר ב"סרט זר", תחושה מעורפלת עטופה בצליל הפסיכודלי מעוטר באלמנט אוריינטלי, על בנאדם שאינו יודע אנה יפנה, עוקב אחרי הבהוב של אור… וגם כאן ההרמוניה הקולית מסגירה את הכיוון: הרוקפורים עדיין נמצאים שם בימים של סרג'נט פפר המפעים של הביטלס עם "לוסי בשמיים". הפונקציה של העיבוד העשיר – צלילי מיתרים וקולות הרמוניים עוטפים משמעותי מאוד ב"אין לך אלוהים" שיר דיפרוס שמטפס לבית המסיים הדרמטי – "אין לך אף אחד/ לא מסתיר/ אפילו לא כמה מילים/ אין לך אלוהים" – מהשירים היפים של רוקפור בכל שנותיה כלהקה.
ב"גביע קדוש" שוב התחושה של הקשר בין סוריאליזם ומוסיקת הזיה פסיכודלית – "הרבה מאוד חוטים/ מחזיקים אותי קרוב למקום הזה/ יותר מדי צבעים מתפתלים סביבי בלי קשר", גם צליל של מעין סרט הקלטה הפוך. כמה עצב עמוק יש בשיר הזה, מין השלמה עם אובדן. הסיום הקצבי – בנגינת גיטרות מיוחד מגיע כדיסוננס להרמוניה, גם כאן הרוקפורים עדיין מושפעים מטכניקות העבודה של הביטלס בסרג'נט פפר. ה"קפיצות" המוסיקליות האלה מעידות על טשטוש קווים ועל תנועה כמו מהזיה למציאות.
שימת הדגש על התזמור המורכב והעשיר בולטת גם ב"דגל" – פופ קצבי שלובש אלמנטים של פסיכודליה. הפעם לקחו הרוקפורים את צבעי הדגל הלאומי ושיחקו על זה. (במשמעות של מדינה שהולכת לאבד תמימותה…) ועטפו בצליל הביטלסי המוכר.
"לאן אתה רוכב/ רחוק מכל השאר/ השקט מסתתר מאחורי ענן אבק"… מנגינה נוגה יפה, שיר תחושתי על התכונה הזו לחיות באיזשהו אופק עתידי, הניסיון של אדם בשר ודם לגעת "בסיכוי האחרון של המקום הזה" . עיבוד מורכב שבין הרמוניה קולית, מלודיה קסומה לקצב רוק וירטואוזי. הרוקפורים לוקחים לעצמם מרחב צלילי יפהפה. (השיר "מלאך")
"בעילום שם" קטע קצבי תזזיתי חובר ל"מנת יתר", חיבור יפה לשיר הרמוני רך ומרככך על מצב ברירת מחדל, של סימני שאלה שמחכים לפתרונות, במצב של חיים שנראה כ"מנת יתר" או "משחק תופסת".
מעט אור בקצה המנהרה: "יש ריח טוב של חורף ישראלי/ אויר פשוט ולא נקי" ו… "באמת עוזב הכל/ יקר מאוד לחיות בזול", וגם כאן המנגינה והתזמור לוקחים למחוזות ההזויים המלו-פסיכודליים היפים של רוקפור.
חזון אחרית הימים מגיע בצליל חלום בהקיץ ב"ביום הבא" – פתיחה הזויה, מעבר יפה לקצב חשמלי אקוסטי מלווה בקולות וחזרה להרמוניה ההזויה סטייל Because. וכאן ההשפעה בולטת.
רוקפור אינם מחקים את הצלילים ההם מתוך התבטלות. הם דוגמא ללהקה שההשפעות התנקזו למוסיקה שלה בצורה כמעט אורגנית, והפעם באלבום הזה שכולו עברית – החיבור אפקטיבי, עשיר ואיכותי. מהטובים שלהם, אולי דה בסט.

ברוך בן יצחק – גיטרות ושירה מרק לזר – בס ושירה, איסר טננבאום – תופים, יקי גני – קלידים. לחנים ברוך בן יצחק ומרק לזר (מלבד שיר 9 – רןקפור) מילים: מרק לזר.