את מטאליקה (ילידת לוס אנג'לס 1981) ראיתי בראשון לציון ב-1999. לא בטוח שמה שכתבתי אז עדיין מחזיק: להקת ההבי מטאל הכי משפיעה בז'אנר הזה בשמונים. הרכב שהפיח חיים במוסיקה הזו. להקה שהרחיבה את הגבולות של הטראש, התבססה על מהירות נגינה ווליומים רצחניים. Kill 'Em All של 1983 היה אלבום שסימן איזושהי לגיטימציה להבי מטאל המחתרתי, גם מורכבות חדשה ועומקים לטראש מטאל. כמעט בכל אלבום הורגשה אצל מטאליקה התקדמות. ג'יימס הטפילד (James Hatfield) פיתח נגינה קצבית מאוד ייחודית שהתאימה לנהימות הקוליות שלו. קירק המט (Kirk Hammet) הפך לגיטריסט הכי מחוקה ומועתק בז'אנר. לארס אולריך (Lars Ulrich) הוגדר כ – thunderous, הרועם אבל גם המורכב והמיוחד שתיפופו תאם בצורה מושלמת לצלילי הבס של קליף ברטון (Cliff Burton)
Master of Puppets של 1986 נחשב מסטרפיס. ממש בימים של הוצאתו ארעה טרגדיה: הלהקה נקלעה לתאונה קשה, כאשר האוטובוס שהוביל אותה להופעה בשבדיה נמחץ. ברטון נהרג באותה תאונה. ההחלטה אחרי שוך הטראומה הייתה להמשיך. המחליף של ברטון היה ג'ייסון ניוסטד Jason Newsted. כעבור שנתיים יוצא האלבום האמביציוזי And Justice for All, שהגיע לטופ טן בלי כמעט השמעה ברדיו או סיוע של ה – MTV.
האלבום "מטאליקה" (1991) מציין תזוזה למיינסטרים. מבנים פשוטים יותר של רוק, אוריינטציה של להיטים כמו Wherever I May Roam, "בכל מקם שאפשר לנדוד" וגם Enter Sandman. כמובן – Nothing Else Matters. התוצאה מקום ראשון ומכירות של שבעה מיליונים בארה"ב בלבד. מסע הפרומו לאלבום ברחבי העולם ערך לא פחות משנתיים! זו התקופה שמטאליקה היא מלכת ההבי מטאל, זוכה להכרה לא רק מחובבי הז'אנר אלא ע"י רוכשי תקליטים בעלי אופי "מיינסטרימי".
ההמשך פחות מאיר פנים: Load של 1996 הכניס את החבורה למשבצת האלטרנטיב רוק בעיקר במונחים של תדמית – הם, לשל, מקצרים שיער, שומו שמיים. הגם שהאלבום נמכר לגמרי לא רע – 3 מליון תקליטים בחודשיים – המעריצים המשובעים לא אהבו את שינוי התדמית, שהתבטא גם בהסכמת הלהקה להשתתף ב – לאלאפאלוזה, פסטיבל רוק אלטרנטיבי המתקיים בכל שנה בארצות הברית. ב-1997 יוצר Re – Load המכיל חומרים שנשארו מהקלטות Load בתוספת שירים חדשים. למרות ביקורות רעות, האלבום לא נכשל במכירות ואף הניב להיטים כ – Fuel ו – The Memory Remains.
הבא שלהם (1998) נקרא Garage Inc – דיסק כפול, הכיל שירי בי-סיידס, קטעים נדירים וקאברים חדשים. הקאבר ל – Turn the Page של בוב סיגר סייע ללהקה להמשיך להיות נוכחת במצעדים. S&M שיצא ב- 1999 תיעד קונצרט משותף של מטאליקה עם התזמורת הסימפונית של סאן פרנציסקו.
ב – 2000 יוצאת הלהקה למאבק (גם משפטי) נגד אתר ההורדות השיתופי Napster שפגע בעסקי הלהקה. מאוחר יותר נסוגה הלהקה מתביעתה נגד נפסטר ומבטלת אותה, כנראה מתוך הבנה שהמהלך גרם יותר נזק לתדמיתה מאשר תועלת. ב-2001 פורש הבסיסט ג'ייסון ניוסטד. הטפילד, המט ואולריך ממשיכים לקראת האלבום הבא. הטפילד עובר טיפול גמילה מאלכוהול וסמים, שבסיומו (2002) הוא חוזר לאולפן להקליט את St. Anger, שיוצא ב-2003. לנגן הבס המחליף של ניוסטד נבחר רוברט טורג'ילו Robert Trujillo מלהקת Tendencies אחרי תקופה ארוכה של חיפושים. הוא מצטרף לטור העולמי של 2003-4. זוהי תקופה שעל הלהקה עוברות שנים לא קלות, והיא מתועדת בסרט דוקומנטרי, Some Kind of Monster, שיוצא ב-2004. Death Magnetic שיוצא ב-2008 מציין את שיבתה של מטאליקה לצלילי שנות השמונים שלה בהפקת ריק רובין (Slayer) שמחליף את בוב רוק, המפיק הותיק של הלהקה.
האלבומים שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר של המבקרים: Kill 'Em Al 1983, Master of Puppets 1986, Metallica 1991
מטאליקה Nothing Else Matters
