אורטל אופק שולטת בכל מרכיבי היצירה. יומרה לא פשוטה, בדרך כלל עומדת בה יפה. הפעם שיר על התאהבות שכותרתו – "אני מאמינה בניסים".
הפכתי והפכתי בטקסט, ולא הבנתי מה קשר האמונה בניסים להתאהבות שעליה מספרת אורטל. "מאמינה בניסים … למרות שלא ראיתי נס קורה לי, אני מאמינה שדברים טובים באים, בינתיים אסתפק במה שיש" – כאלו האהבה הנוכחית היא הרע במיעוטו ויש עוד לצפות לטובה מזו, לנס. הרי הכול טוב בהתאהבות הזו – "הכל פורח כשאתה נכנס לחדר", אז מדוע זקוקה לנס?
"להאמין" קיים בשיר במובנים שונים – "מאמינה בניסים" במשמעות מיסטית, "להאמין בו" – במשמעות לבטוח בו, "להאמין בשירים" – במשמעות של יצירה. חיבור כל מושגי האמונה גם יחד לא ממש תורם להבנת כוונת המשורר.
אופק ממשיכה להצטיין בסלסול האוריינטאלי הזה,במאהוול הזה הטבוע בה. גם כאן כמו בשיריה הקודמים – לחן יפה, עיבוד אקוסטי שמקושט בצליל זורנה. מגמת הוורלד מיוזיק דבקה גם באורטל, ואם המוסיקה הזו מזכירה לכם עידן רייכל, אתם לא טועים. אורטל אופק נמצאת חזק בחלקת המוסיקה הזו.

אני מאמינה בניסים/ למרות שלא ראיתי נס קורה לי/ אני מאמינה שדברים טובים באים
בינתיים אסתפק במה שיש לי //
אני מאמינה בך/ כמה מבריק אתה/ כמה חוכמה, כמה עצבות/ אל תדבר על השלכת / אצלי אביב בלב/ הכול פורח כשאתה נכנס לחדר //
אני מאמינה בניסים / למרות שלא ראיתי נס קורה לי/ אני מאמינה בתפילה / לבקש זה לרצות/ ולרצות זה לחיות //
אני מאמינה בשירים/ הם עושים לי להרגיש יותר נושמת/ לצייר את דרכי / להגשים חלומי / להבין שהכול פתוח //
אני מאמינה בך/ כמה מבריק אתה/ כמה חוכמה, כמה עצבות/ אל תדבר על השלכת / אצלי אביב בלב/ הכול פורח כשאתה נכנס לחדר