2000-2009 הלהיטים הגדולים של העשור. יש משהו שמחבר? סינגרסונגרייטרים מלנכוליים, דיוות הריתם נ' בלוז החדשות? ואולי מוטב שלא נחפש תובנות מגדירות, כי פשוט אין כאלו…
קולדפליי – Yellow, דיסק 2, אחד מתוך 51 שירים בטריו דיסקים. אחד משירי האהבה הגדולים בכל הזמנים. קולו המלנכולי הכואב של מרטין, המתח שנבנה לאורך השיר, צליל הפסנתר מול הבס ליין.
דיסק 2 מהשלושה הוא הדיסק שלי. זה כמעט טבעי: מי לא יעדיף בלדת רוק מלנכולית טובה על פני ריתם נ' בלוז קצבי. שנות האלפיים הם קולדפליי של Yellow. כמעט באותה רוח (מלנכולית) The Fray עם How to Save A Life. דניאל פאוטר עם Bad Day – מזכיר עוד מגמה של שנות האלפיים – זמרי פופ רוק סינגר סונגרייטרים כג'יימס בלאנט. עוד בלדה מכניעה Drop The Jupiter של Train, משהו בין אלטו ג'ון לטרוויס. מצוין בקונטרסט הקצבי – Wellcome To The Black Parade של הכמיקל רומנס הנשמע כמו תשובת להקות ה – emo של האלפיים לרפסודיה בוהמית של קווין.
Nickelback של How You Remind ME נוטה יותר לכיוון הסיאטלי של נירוונה ופרל ג'אם, מה שאינו מפריע לו להיות קליט וידידותי. The Calling מביאים לאוסף את Wherever You Will Go – בלדת רוק מתוך Camino Palmero, שיצא ב-2003, שמציגה קולו הנפלא של אלכס בנד. Lonley Day של System Of A Down – עוד בלדה טעונת רגש שמשתלבת ברשימה המצוינת של שירי העשור. לפתע שינוי במזג האוויר: Crazy Town מביאים בריזה חמה של היפ הופ ב – Butterfly.
דיסק 1 גם הוא נפתח בבלדה. כרסטינה אגילרה שרה Beautiful. בלדה קלאסית. שעתה הגדולה כשהיא שרה: "i am beautiful, no matter what they say, words can't bring me down". ללא ספק זמרת-צמרת-זמרת.
דיסק של בנות בעיקר. אלישיה קיז – No One, איימי וינהאוז כל כך מיוחדת ב – Back To Black. אינה שייכת לאופנה/גל כאלה ואחרים. הביצוע והשיר אל זמניים. שיר כזה יכולת לשמוע גם בחמישים ובשישים. והיא מוכשרת פחד. עוד בנות: אנסטסיה – Sick And Tired, מקושטת בניואנס סטייל הצ'יל של דיפ פורסט. נלי פורטדו – All Good Things – מסוג להיטי הפופ הסולידיים שמשתמרים, אבל ההפתעה היא ללא ספק אבריל לאבין ב – Complicated. היא אחת הבנות האטרקטיביות שצמחו בעושר. מגיעות סלין דיון עם I Drove all Night, מלודי וקצבי להפליא. איך אפשר בלי נטלי אימבורליה. כאן היא עם Shiver, שאינו גדול להיטיה. בנים? A1 ב- Caught In The Middle. פופ שיכניע מיידית את האוזן. בקסטריט בוייז – Incomplete, בלדת פסנתר הרמונית, קילינג יו סופטלי. Nsync עושים פאנקי ריתם נ'בלוז עם נגיעות צ'יל והיפ הופ ב – Girlfriend.
לא נדלג על קרייג דיוויד עם Walking Away משנת 2000 – ריתם נ' בלוז מסוגנן ומעודן, טעון רגש בלי אבל מאופק. ותמיד טוב לחזור ל – I Try של מייסי גריי.
דיסק 3: בריטני ספירס – Toxic. שיר מ-2004. מדונה בטח הקשיבה. ואחרי שהקשיבה בטח מתה לעשות איתה דואט. פופ ר-נ-ב מבריק. אחד הגדולים של בריטני. פינק – Get The Party Started, גם כאן פאנקי וריתם נ'בלוזי ברמות גבוהות, אם כי לא ממש להיט. גנרלס ברקלי – Crazy. חוזרים ל-2006, להיט העשור? ריתם נ' בלוז קליט, מיוחד. לא יכול להיות אוסף שנות האלפיים בלי זה. "אמריקן בוי" של Estelle – איזו קומבינציה מלו קצבית מפתיעה בינה ובין קניה ווסט. דאנס קליט עם אלמנטים של פופ, פאנק והיפ הופ משולבים בטכנו-דיסקו. Madcon ב- Beggin' מ-2008, שילוב אופטימאלי של פופ קליט וייחודי עם היפ הופ. Outkast עושים שמח עם Hey Ya! ובהמשך – שון קינגסטון שהיה אצלנו עם "נערות יפות" באפרו-ראפ פופי, "מריה מריה" עם סנטנה והפרודקט G&B, שאקירה – Whenever Wherever – בדאנס לטיני סוחף לרחבות. המסיבה בעיצומה והלילה עוד צעיר. אני אחרי 51 שירים. שווה.
