בלוז לחלום

גל דה פז

התו השמיני
3.5/5

גל דה פז רוצה להיות בלוז, קאונטרי, פולק וגם רוק. נעה ככספית בין קטבים מוסיקליים. מנסה לרכז מניעיה המוסיקליים בדיסק. יומרה של תפסה מרובה – לעיתים לא תפסה. האם זמרת (ישראלית) יכולה להיות גם דולי פרטון וג'ניס ג'ופלין בדיסק אחד?
דה פז עושה הכל כדי להוכיח שכן, שהיא יכולה. פוצחת בעוצמות אדירות ותצוגת טווח שירה ב"בלוז לחלום". יבואו עוד בלוזים, אחד מהם "מצוקה כלכלית", על הרצון לפנטז ריגושים בזוגיות נוסח בוני וקלייד. מפעילה בשיר הזה את מלוא הדיאפזון שלה.
בהמשך דוהרת על האוטוסטראדה המובילה לדרום האמריקני – ב"נערה של קאנטרי" בהבעת מים פושרים, קצב טיפוסי, וכדי נרגיש נשוויל – גם באנגלית. ההפקה של אריאל קשת ועפר שקלרסקי לוקחת לשם. השיר מגיע במוסיקה ובאקצנט שהם קאונטריי אולד פאשן מובהק, כולל עיבוד אופייני, בניסיון (מוצלח) לחקות זמרת בסגנון הזה וברוח הזמנים ההם. נחמד, אבל לא יותר.
"בוא נאהב בקאנטרי נשכח מרוקנ'רול, נלך רק עם מגפי בוקרים וג'ינס צמוד כחול". מה הסיפור של נערת הקאנטרי הישראלית? מה נפל עליה שהיא משתוקקת לאהוב במגפי בוקרים?
על אותו כביש מהיר דוהר דמיונו של אריק ברמן בדרך ללואיזיאנה בשנות החמישים במעין געגועים לאמריקה של פעם. דה פז נוסעת בעקבותיו כמו בחלום, נמצאת שם במדינת הדרום לפני 60 שנה, בימים שנטלי ווד וג'יימס דין התנשקו בקולנוע ואלביס שר "מלון הלבבות השבורים" ומתעוררת למציאות המקומית מול משאית תקועה במחלף איילון השלום, כשהמסקנה היא – לא נולדתי במקום הנכון.
גל גם אינה מוותרת על היומרה לעשות ג'ניס ג'ופליןMe And Bobby Mcgee הפך אצלה "קובי שלי". כיסוי נחמד להופעה. לא בטוח שהוא צריך להיכנס לדיסק.
כשהיא שרה "מתוך מעייניי אותך אשאב", דה פז משכנעת יותר, חיספוס שמגרד רגשות . המצב משתפר גם ב"שמש שקרנית" – על הפער בין הרצוי למצוי. בין אשליה למציאות. השמש קוראת לצאת, אבל זוהי מלכודת של קרני אור, אפילו "טריק מלוכלך". הלחן מיוחד, נגיעות ביטלס (צליל חלילים), מטפסת בהדרגה לשיא, משנה גוונים, מפעילה טווח קולי.
אווירת הבלוז חוזרת ב"תחתית הבקבוק": "נתראה בתחתית הבקבוק הזה/ אם תשתה לחיי/ בתחתית הדימוי השחוק הזה/ לעוד פעם ודי/ ובינתיים אהיה עסוקה מאוד/ אשתדל לא לחשוף/ שבינתיים אני מחכה מאוד להגיע לסוף" (אוריאנה שפי) מבקשת לשים קץ לסיוט יחסים. תחתית הבקבוק – מתאים לה. מחכה לסוף. הגיע גם הזמן שתפסיק לחלק אותו לאוהב או אויב.  גל דה פז נוסקת מתחתית הבקבוק לפסגות הרגש.
מיוחד יותר המבנה של "כלואה בצריח", על קיצוניות במצבי רוח של אישה, ש"מפנטזת על הכביש הראשי". תחילתו אוירה טון ציני-דרמטי, המשכו סערת רגשות.
"ניקול מתפוררת" הוא בלדת רוק של יהונתן גפן ואורית קדוש – שיר על יצאנית שלמדה לחיות פרועה, ניסתה אלף מסכות ששרה על הסרסור שלימד אותה חוכמת רחוב, אבל בסופו של דבר, היא זועקת – "זאת לא הייתי אני זה היה הוא". דה פז משחררת אגרסיות, מהשירים הטובים בדיסק. 
מתחילה לעיתים שיר כפולק שקט ונוסקת לפסגות המלודרמה. לא הייתי מאמץ את הקו הזה כשיטה, למרות שטכנית היא מצליחה להמריא לגבהים. אני מדבר על "בקצה השפיות", על "בלדה על חוסר ביטחון", שיר שמנגינתו מצוינת, אך חסרונו שהוא כתוב כפרוזה.
שורה תחתונה: זמרת-זמרת, יודעת להפעיל טווחים קוליים ורגשיים, לא תמיד בעוצמות מחלחלות, אבל נדמה שעדיין לא למדה שסוד הצמצום מוביל לעיתים למקומות של פחות רוחב ויותר עומק.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. מסכימה לגמרי עם דוד.
    פרגנו, מה יש. יש לבחורה יכולות ווקאליות מדהימות. גם אני לא השתגעתי על כל החומרים, אבל הבחורה הזו היא משהו שלא מוצאים כל יום.
    עוצמות אחרות.

  2. לא מבין את הביקורת הזו… קצת פירגון לא יזיק – זמרת מדהימה, חומרים מיוחדים וקול נדיר בעוצמות שלו – סוף סוף קמה זמרת יוצרת אמיתית ואיכותית, חבל שלא מפרגנים לה כמו שהיה מגיע לה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן