היה קטע שחשבתי שקרה משו לא טוב. אנשי הביטחון טפסו פתע מאזור הבמה אל תוך הקהל, ונעלמו בתוכו. לקח לי כמה שניות להבין כי גברת מיס אליוט פשוט החליטה לחדור בהסתננות פתע אל תוך ההמון, מעשה גבורה שדרש כמובן ליווי מטעם כוחות הביטחון. פשוט הרימו אותה פנימה ובתזמון הנכון שלפו אותה החוצה.
מיסי מה רצית? מה האובססיה הזו לפלרטוט בלתי פוסק הזה של כמה אני אוהבת את עצמי וחייבת להגיד לכם כמה אני אוהבת אתכם, והייתה לי חוויה בג'רוזלם, ובכלל אתם יודעים כמה קשה היה להגיע.
ניסיתי להשוות בין המיסי הזו לזו שראיתי בתמונות. מיס פיגי. האם הטעו אותנו? כל דמיון מקרי בהחלט מרגע שחשפו אותה ביענו מג'יק טריק מתוך מבנה קוביות שעליו היה רשום שמה. הכינו את כניסת מלכת הראפ כאילו מי יודע איזו מלכה מגיעה. בהמשך התברר כי מלכת הראפ די עירומה, למרות שהחליפה 3 מערכות ביגוד.  הקהל אגב היה הרוס עליה – כאילו כלום. אבל הקהל שילם ורצה חוויה. לא ראיינתי בסוף הערב אנשים, אבל לפי הזרימה החוצה הבנתי שחלק הבינו את הפרינציפ ואמרו לה – מבחינתנו, את יכולה לוותר על הדרן.
הפתיחה זימנה לנו את הדי ג'יי התוסס שלה שניסה להשתלט על העניינים. גם הוא עזב את עמדת התקליטנות וירד לגעת בקהל. בהמשך הגיע שאו. רקדנים, ראפרים, אורחים. האמת, הרבה לא קיבלתי ממיס מיסי. הייתה רוב ההופעה עסוקה בכל מיני עניינים, כמו נעליים לקהל (מה יש לה מהנעליים?) בעיקר בניהול רומן עם הקהל. השירה שלה עברה מעלי, מצדדי, לא הגיעה. היה קצר מאוד. פחות מעשרה שירים. אני מקבל את התנצלותה. ארבעה הספיקו לי כולל She's a Bitch וגם Get Ur Freak On  שבדיסק נשמעים יותר טוב.
בסוף הערב חשבתי שלא היה קורה משהו נורא אם הדג נחש היו ממשיכים את החימום שלהם. מיסי Missed מי.