מסכנים זמרי חימום. הם מזדנבים. הם מתנצלים. הם אומרים דברים טובים כדי לקדם את המופע העיקרי של הערב, כאילו שהפרגון הזה ישכנע את הקהל שקנה כרטיסים לא בשביל לשמוע מזמרי החימום – עיזבו את הכוכבים הראשיים, תקשיבו לנו. אנחנו חשובים יותר. מבחינתם – צודקים.

שמעתי שתיים לפני המופע של סוזן וגה בחוות רונית: שרון קרלן ושירה גבריאלוב. ניסו להתאים אותן לאופי הערב. שתיהן שרות באנגלית. היתרון מבחינתן – חשיפה לקהל גדול שבא לשמוע את הכוכבת של הערב.
שתיהן טובות, אך האיכויות שלהן מואפלות בגלל היותן על תקן מנות ראשונות, שהקהל אינו מזהה. ריכוז הקשב נמוך. מעדיפים  להעביר את הזמן בפטפוט עד להופעה הראשית. זמרי חימום רוצים להרוויח מהמעמד החושף, אך לעיתים יוצא שכרם בהפסדם.  הם ניצבים שם חשופים בצריח.

לשרון קרלן היה הרכב, והיא אף גייסה את הבסיסט של סוזן וגה לשיר אחד. שירה גבריאלוב עלתה עם מלווה אקוסטי בודד – מה שפגע במהות המוסיקה שהיא עושה לאחרונה.
זמרי חימום נועדו להיות בונוס לקהל. לעיתים נדירות הם "גונבים" לכוכב הראשי. אם אינם מציתים בגדול, הם הופכים לסוג של – אוקיי הבנו את הפרינציפ, תעשו את זה כמה שיותר מהר וכמה שיותר קצר ותתחפפו.
ככה: לא חייבים לקפוץ על כל מופע רק כדי להגיד – אנחנו קיימים. לא חייבים חשיפה בכל תנאי, בטח לא כזו שפוגעת. כתבתי לאחרונה על ההתקדמות של שירה גבריאלוב לכיוון קריירה בינלאומית. בערב של סוזן וגה, היא פשוט החטיאה את המטרה הזו. מבחינתה – נסיגה. זו הייתה קפיצה חפוזה מדי, בהפקה חובבנית מדי, שממש לא התאימה לקונספט של בנייתה. לא חייבים בכל מחיר, גם אם לכוכבת הערב קוראים סוזן וגה.