עידן יניב מבטיח – בתוך שנה אני בהיכל התרבות בתל-אביב. תנו לו שנה. עוד שלושה ארבעה להיטים בסלולר, ברדיו אמצע הדרך, ויש.
מה יום מיומיים? התקנא במשה-קובי פרץ, באייל גולן ובאיציק קלה? אני קורא ראיון עם יניב ב – ynet, ומגלה קלי קלות את הסיבה: המעבר לז'אנר הקרוי "מזרחי" או "ים תיכוני". ציטוט: "באופן טבעי, אני רואה את הפריחה האדירה של הז'אנר המזרחי וזה משפיע עליי". נכון שהיה כבר "מחובר" לז'אנר, אבל עכשיו – הולך בנתיבו עד הסוף. מילים פשוטות: כמו שכל עם ישראל עד להצלחת זמרי הז'אנר, גם אני, באופן טבעי, הבנתי שאם חשקה נפשי לעשות קפיצת מדרגה או שתיים במעלה הקריירה שלי – עלי לחבור טוטאל למנצחים, כי זהו היום קרש קפיצה גם להיכל התרבות בתל-אביב.
קראתי השבוע ראיון עם יהודה פוליקר. לא הופיעה שם אף מילה על היכל התרבות, על ז'אנר כזה או אחר. פוליקר "באופן טבעי" חושב קודם כל על עצמו ועל המוסיקה. היכל התרבות כשלעצמו אינו מטרה. הז'אנר (ים תיכוני, רוק, פופ, יווני) לא בראש מעיניו. אבל עידן יניב מתחבר עם המוסיקה הים-תיכונית, כדי שהחיבור ייתן לו תעודת כניסה להיכל התרבות.
אף מילה על עצמו כזמר, מה בדיוק מהות השינוי – רק משום שהוא לא יכול להישאר מאחור, ליגה שנייה של הצלחה, הוא הולך על הז'אנר הים-תיכוני?
לא רק זה – נפשו חשקה, לא יכולתי שלא להרים גבה, גם בחיבור לסגנון של "ביונסה ושאקירה", כך ממש אני קורא בראיון איתו, מה הקשר?
כותבו של הראיון, אבי שושן, ממש נפל לאותו בור רדוד שהוביל אותו יניב – כשהוא מדבר על הזמרים ש"עקפו אותו בדרך לקיסריה" למרות ש"פרצו אחריו".
בתחרות חסרת הרסן הזו פורצים ועוקפים, בדרך יש גם תאונות דרכים (לא מעט ביטולים) ומהר מאוד יתברר כי בועת ההצלחה הזו תתאמץ להחזיק מעמד לפני שתתפוצץ. הצלחה היא לא רק פונקציה של התחברות לז'אנר והנפקת חמישה להיטי פופ ים-תיכוניים. היא יותר מורכבת ממה שחושבים, ולפני שעידן יניב מכריז על הגעתו להיכל התרבות, אני מציע לו להרגיע ולהתמקד קודם כל בעצמו, לפני שהוא הולך לחבר בין מזרחית לביונסה, לפני שהוא יוצא בהצהרות ההופכות את היכל התרבות ליעד שמזכיר עליה מהליגה הראשונה לליגת העל.