יש עדיין אמרגן כזה? האימפרסריו הרמאי, זה שמועל באמון האמן שהוא מנהל? אין בזה משהו נוסטלגי?  הרי היום את ההונאות עושים בחברות המוסיקה.  השיר החמישי המסיים ה – EP של "הונאת האמרגן". אומר: "אותי לא משתפים פה בתרבות השקר, בכסף מלוכלך… משרתים ואדונים… כבול בגאווה, אכול במאכלת הכבוד". ובמילים פשוטות: אני הולך על המזוקק, צרוף, אמיתי. את ההערכה העצמית שלי לא ישבשו. אפילו במשמעות חאראקירי (מאכלת) אני נשאר קוב.
קוב מכריז הכרזות אגו אומנותיות. במשמעות של נשבר הזין: העולם מסביב שקרן, אנחנו לכודים בתל אביב ששוקעת מול חולון. הטלנובלה רותחת. עוד דקה דומיה לאיזה יום זיכרון. אבל קוראים לזה תרבות. אהבה של עיניים שקרניות. אמת בת חלוף, וחזרה בתשובה – בלוף. חמישה שירים שמשדרים מיאוס וביאוס. הקאבר ל"זמנך עבר" של אהוד בנאי משתלב בהפקה האלקטרונית שמשדרת ניכור והזיה.
הטון המנוכר, כמו התכנים משדרים עולמו של אדם שמאס ואיבד תקווה גם בצד שכנגד ("למה עזבת?" "ציון במשבר") – הצליל אלקטרוני מאיים, מנוכר, היפ הופ, Dub, דאנסהול, רוק. קוב והונאת האמרגן מודרניים, עדכניים, מלוטשים בצליל, רוחשים וגועשים בקולות, צלילים ואפקטים. מאוד יתכן שזה צריך להישאר ככה – פרויקט אלטרנטיבי שמגיח ממנהרתו האפלולית בלי לזעזע את אמות הסיפים של הרוק המקומי. אני בכל זאת אמתין לאלבום השלם, לעבודה הבאה, למאסטר פיס האינדי שממאן להגיע לשדות הרוק המקומיים, בתקווה שאיזה אמרגן לא יונה אותם בדרך.
אגב, במקרה כזה ל"קוב" (יעקב לשצ'ינסקי) לא תהיה לו בעיה גדולה שהרי במקביל לעשייה המוסיקלית, קוב למד משפטים והתמחה בקניין רוחני, ככה שהונאה גדולה אינה נראית באופק, וגם  – לפי המוסיקה  – הם כנראה יצטרכו לשלם לאמרגן כדי שיסכים להונות אותם, כדי שיהיה ממה להונות.

הונאת האמרגן: קוב, Dj's Bizzy Bee & Debaser, Dj Yada Yada, נדב כץ, טל טרייביש ואלידע רמון. מילים ומוסיקה: קוב למעט: זמנך עבר – אהוד בנאי.  צילום: גיא פיטשון