מה שונה הלילה הזה מכל הלילות? שברוב הלילות הרחובות של תל-אביב סוגרים עליה, בעלת הלב השבור-כואב, ואילו בלילה הזה – העיר תהפוך פניה, תחבק אותה, תחייך אליה, לא רק זה שהיא והירח ועיר יתפקדו כמו שחקנים בסרט האהבה. האשליה המתוקה אינה כבר תעתוע ותקוות שווא. רק על שאלה אחת לא עונה תמי לויאב בשיר – מה לילה מלילה? על שום מה תהפוך העיר פניה בלילה הזה? הניסיון לייצר שיר אווירה אישי אותנטי עולה לכן על שרטון לא גדול של התייפייפות שירית. פנסים, אשליות מתוקות, ירח, שחקנים יפים בסרט.

לויאב שרה את הסיפור בקצב מידטמפו משדרג, קולה חזק וטוב אם כי טיפה חד מימדי, מנגינה קליטה שמצליחה ליצור תנועתיות של נסיעה, צליל גיטרות אפלולי מטעין את השיר באווירה אורבנית עליה אמון המפיק יובל שפריר, ועדיין תחושה שהסינגר סונגרייטרית  מתגנדרת באיזושהי תחושה שנשארת חיצונית, לא מגיעה עד קרביה, לא מעבירה מהות פנימית של חוויה אישית שמגיעה ממקומות של אמת חיים.

תל-אביב, שש היציאות הבאות / עם אוטו מהיר ואשליה מתוקה מרירה / רחובות של מאות פעמים / פתאום סוגרים עלי, לא נותנים שום אוויר לנשימה
פנסים, משתקפים בעיני ההולכים / מנסים להאיר את הלב השבור הכואב / כי אולי הם כמוני חולמים / על חיים ברחוב המקביל שם הרוח נושב
אבל בלילה הזה, העיר תהפוך את פניה / היא תחייך אלי היא תחבק אותי לתוכה / כי בלילה/ הזה, רק העיר ואני וירח / כמו שחקנים יפים בסרט אהבה / תל-אביב, שש היציאות הבאות / אורות בכתום וצהוב שקוראים לי לחזור / מסלולים ארוכים וריקים / שנותנים לי לשכוח, בלילה הכל יותר נוח
כי בלילה הזה, העיר תהפוך את פניה / היא תחייך אלי היא תחבק אותי לתוכה / כי בלילה הזה, רק העיר ואני וירח / כמו שחקנים יפים בסרט אהבה