עילי בוטנר

עילי בוטנר

nmc
4.5/5

בחוברת המצורפת  מספק עילי בוטנר את האקורדים של השירים כשרות למאזין. בפתח החוברת, מציין בוטנר כי בגיל 12, עוד לפני שהחל ללמוד בצורה מסודרת אצל מורה לגיטרה, הוא ניגן מחוברת אקורדים שמצא בחדר המוסיקה בקיבוץ. באמצעותם למד מאות שירים, וכמובן גילה את אהבתו לנגינה ולגיטרה.

בוטנר אחרי "שווים", הבין שיש לו מה להציע, שאת יכולותיו המלודיות שמיקד ברן דנקר – הוא יכול לפרוט לזמרים שונים. אז במקום לחלק שירים, אסף אותם אליו, בחר זמרים והוציא דיסק תחת שמו, מבלי שהוא עצמו יבצע ולו שיר אחד. אקט מעניין, אפילו נדיר ליוצר במונחים מקומיים אוניברסאליים, שכן אין מדובר כאן ב"יצירה" או באלבום קונספטואלי, אלא בשירים שכל אחד קיבל את הביצוע שלו,  גם לא רוק או פופ אלטרנטיבי, אלא מיינסטרים מהסוג הישן, הקלאסי, מנגינות נעימות שנובעות משפה אפילו מעט ארכאית.

המוסיקה שלו מתחילה מאקורדים פשוטים שמובילים למנגינות יפות. את כותבי הפופ המעולים המקומיים העכשוויים אפשר לספור על פחות מאצבעות כף יד. בוטנר הוא אצבע אחת.

שתי מנגינות (קצרות) ו-13 שירים שמסר לזמרים שונים עברו עלי בקלות היותר מנסבלת. הכתיבה של בוטנר כמו מחזירה אל קו ההתחלה. היא פשוטה, תמה, סימטרית. הטקסט והמנגינה (הצד היותר חזק אצלו) דרים בכפיפה אחת, מתנים אהבה. הטקסטים הם ניסיונות לכתוב על יחסים, מאוויים בשפה נמלצת-מתנגנת – מהסוג שאינה נפוצה בשירים של ימינו, כאילו בוטנר מצדיע לשירים של פעם.
כשהפרברים שרים "קול ממדרונות", בוטנר מתהלך שם, בשבילים הישנים של הפרברים. המנגינות בדרך כלל נוגות-מינוריות, יוצאות מצניעות. מלודיות להפליא. בוטנר אינו בדיוק מלחין "טיילור-מייד" אבל הוא יודע להתאים  את השירים לזמרים.

 

כפיר בן לישימים של קיץ: הוא ישאיר ימים של קיץ ארוכים על החלון, וכשהכל נגמר, ידע שיחזרו להיות "חברים וטובים", וזה רק הוא והיא עכשיו. טקסט סתמי משהו. בן ליש עושה מאמץ להעניק תחושות של אמת, קצב מיד טמפו וסולו חשמלית משדרגים לו.

ריטה – קול זיכרון חוזר  יש שירים שהם אוויר לנשימה ולנשמה של ריטה. ממלאים אותה חיוניות של התרפקות מלוטפת, איפוק מדוכדך שיש בו ערגה סנטימנטלית, כמיהה לאהבה גדולה. כמו בשירים אחרים – לא ממש סיפור קונקרטי אלא סיעור תחושות אהבה. ידע בוטנר נפש ריטה. התאים לה לחן כמו כפפה ליד. העיבוד לגיטרה אקוסטית מוסיף לאינטימיות של השיר.צלילי האקורדיון והקסטיינטות הם הטאץ' השנסוני שמחניף.

קובי אפללו – כל מה שיש לי עכשיו:  מנגינה וקול נוגים ומלטפים. אפללו מנגן מילות אהבה במיתריו המכווננים בערגה כובשת כשהוא שר "את מלטפת זיפים שאהבת לנשק". נמס ליבי. אם היה היום פסטיבל הזמר בסגנון של פעם – השיר הזה לוקח בהליכה.

ענת בן חמו – למרגלותיך. שיר שריטה הייתה חוטפת. מנגינה שתפורה למידותיה (טקסט וגם מנגינה), אבל מתברר גם למידות של ענת בן חמו, מאוד מזכירה בשיר המלודי זה את הנ"ל. שרה ברגישות יפה מלודיה מקסימה.מבקשת ממנו בתום בתולי שישמור נשיקה בשבילה, שירחם עליה כי היא נשארת לבד את השברים לאסוף. קול שמימי שמצטרף באוניסון לנגינת הגיטרה האקוסטית.

הפרברים – קול ממדרגות הפרברים שרים "קול ממדרונות ליבי קורא אליך", מילים שאין סיכוי לשמוע במוסיקה הישראלית העכשווית, הצדעה של בוטנר לפזמון הישראלי הישן והטוב – גם במנגינה, בהרמוניה, במקצב , כמובן לפרברים, שמבחינתם – שיר שמצטרף לקלאסיקה שלהם.

גלי עטרי – לא תיפול  "לא תיפול ברוח לא בסערה ממה שעוד יבוא  ומה שכבר קרה" – מנגינה ומקצב ריקודי (בטח שיחברו לזה ריקוד בחוגי ההרקדה) שעושים את השיר הזה מאוד  "ישראלי". כמעט שיר עם.  עטרי שרה בטון ובצבע המיוחדים לה על מילים של אופטימיות, כאילו כדי לומר – אל דאגה, האהבה תשמור ויהיה טוב  ("ושמש תיכנס בסוף הסערה")

רן דנקר – מה שיכולנו להיות: האהבה נגמרת, אנשים נגמרים. ושתחלום על מה שהם יכולים היו להיות. חשבון נפש רומנטי נוגה. אחרי "שווים" – דנקר על תקן אורח אצל בוטנר. מבחינת הסגנון וההגשההמשך של "שווים".  צליל פסנתר מינורי מלווה את בוטנר שמבכה את צער האובדן, כאילו צער העולם על כתפיו. העיבוד מעצים בתזמור מיתרים גואה. דנקר משדר היטב את תחושת האוהב הרוגש. שיר לאוהבים המיוסרים. לחן (מעוגל, קליט), מקצב "ואלסי", וביצוע (נרגש ומרוגש) שפורטים על מיתרי הרגש ומשאירים את בוטנר ודנקר שווים.

נורית גלרון – בוא אליי הלילה: גלרון שהשתתפה עם בוטנר בכתיבת המילים, שרה קודר את משבר האהבה "רציתי אליך ללכת וכמה גדול המרחק", ויש שלכת ועלה שנשר וגם דמעה שירדה מנגינה וטקסט ומבע דרמטי מקדירים (מלשון קדרות) את אווירת הדיסק. טון היגון שלה בשיר בן אלמוות.

מוש בן ארי וענת בן חמו – בוקר חדש: דואט עדין ורך במנגינה סימטרית מקסימה – בקשתם של האוהבים שזה לא ייגמר לעולם. לחן, הרמוניה, ביצוע כמו של סוד כמוס בין השניים, יוצא מאינטימיות יפה. הליווי המלודי באקוסטית – בת לוויה יפת צליל.

ארז הלוי – היום אוסף דמעות:  שיר שנפתח בשריקה … דמעות וים, וחול של ים ואהבה הגדולה שעוד תבוא שתישא מעבר לזמן – "כאילו שנינו בעולם עוצרים מלכת ושוכבים בחול הם"… יגידו שזה מיושן. יגידו. המיושן הזה נועד לחיי נצח. לשמוע כדי להבין.

קובי אפללו – מכתב לאחי:  "אחי" במשמעות כל ישראל אחים זה לזה.  יכול לשמש כל מי שדאגה ממלאת את נפשו. שיר שאומר – לא לדאוג,  למרות שהמציאות נושכת – בסוף הדרך יהיה טוב. תביטו אל האופק, אל השמש הטובה, יגיעו אושר ואהבה. אפללו  נושא את השיר הזה אל אופק מבטיח, ומצלול קולו  מפיח רוח של תקווה, גם המנגינה והתזמור.שיר עם.

עילי בוטנר אינו חדשן באוריינטציה של רוחות הפופ האופנתיות המנשבות. לא נולד הקולדפליי הישראלי. הוא ממשיך מסורת, והדגש על מסורת, של המינור הישראלי הזה, שנשען על שפה נקייה, תמה, יוצר ברוח המנגינה וההרמוניה היפים, שמתנגנים כאילו המתינו להיוולד.

עילי בוטנר וקובי אפללו לקראת פסטיבל תל-אביב

Elai Botner

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

10 תגובות

  1. מושיקו "היקר" .אני מבינה את תיסכולך מול הצלחתו של עילי באלבומו המצליח והמיוחד. אני מאמינה שלמדת לקרוא במהלך חייך אז תיפתח עיתונים ותקרא את הביקורות המפרגנות. ומה הפיספוס שלך בחייך שלא מאפשרים לך לפרגן!!! הוריך בודאי גאים בך על "היכולות" "וההצלחות" שלך בחייך.אני משערת שלא מדובר בביקורת על אלבום מצליח הסיבה לחוסר הפירגון שלך הוא קינאה רצופה!!! וניקרא לילד בשמו. אז יש לי הצעה בשבילך גדולה מהחיים. שב ותחשוב היכן אפשר להוציא את תיסכולך באופן מסודר. אני מציעה למשל ללכת למטפל מנוסה הוא יעזור לך להבין מהיכן יוצאים התיסכולים שלך ומה מהות האכזבה שלך מעצמך. שיהיה לך בהצלחה.

  2. עילי בוטנר נגן ואומן יוצר מהשורה הראשונה. הרעיון הגאוני לקחת זמרים שהם נכס צאן ברזל ולעבוד איתם על אשירים מלודיים רגישים ומרגשים זה רעיון נדיר במוזיקה הישראלית. עילי מביא את עצמו ומתחבר לבטן לרגש לאמת!!! אין כאן מליצות או מילים ריקות מתוכן. אני גאה שיש בביתי אלבום שכזה. ושמחה לשמוע מחדש את הפרברים את ריטה נורית גל רון. ואת הזמרת המיוחדת בקולה פשוט עילוי ענת בן חמו. תגלית שתלך ותיתפתח עם הזמן. ברכות ואיחולים על חבלי לידה לא קלים עם צאת האלבום. הוא יצליח ובגדול!!! ולכל המבקרים הרעים שהם "נשמות טובות" מתי תעשו אתם משהו אמיתי שאפשר יהיה בכלל לבקר אותכם? שנה טובה והמון הצלחה עילי היקר!!!

  3. עדי, את כל כך טועה, ואת די מקוממת, אני חייב לומר.
    מה שאת עושה זה לבטל באחת ביקורת עניינית מטעמים אגואיסטיים של הכותב אותה. בעיני, זה מעשה לא לגיטימי. אין לאף אחד מאיתנו זכות לפסול ביקורת אמיתית של מישהו אחר. גם לך "נוח" לשרבט מה שתירצי במחשב האישי שלך. מה עניין הנוחיות לכאן? אני כותב כך, כי כך אני מאמין. לא מעניין אותי בכלל מה הסיכוי להצליח מסחרית. אני יכול להעריך, כן. אבל אינני "קוטל" משהו רק כי אני מקנא בו ומתחשק לי לקטול. בזמנו, למשל, יצא שיר חדש של פבלו רוזנברג שהיה מקסים בעיני, וחשבתי שיש לו פוטנציאל להיטי ברור. והנה, לא השמיעו אותו והתאכזבתי שדווקא שיר עדין וריגשי כמותו נפל כך. אגב, אינני מבין את ההגיון שלך- משתמע מדברייך, שאני אקטול משהו שאני אוהב אם יש לו סיכוי להצליח. אכן, לוגיקה לשמה.
    אני מציע לך וגם לאחרים שקוראים להתרכז בעיקר-ביקורת מוסיקה, ולא בהעלבות אישיות. ושיהיה לעילי בוטנר כל טוב ושיצליח כמה שהוא רוצה. הרי ביקורת כלשהיא לא תשנה עובדות בשטח.

  4. למושיקו היקר,
    כמו שכבר כתבתי, אתה תפרגן לאמנים שהם אינם כוס התה שלך ולאמנים שאין סיכוי שיצליחו ברמה מסחרית. שם נוח לך. ברגע שאמנים גם מצליחים לתרגם את האומנות שלהם גם להצלחה מסחרית- שם אתה מאבד את זה. אינך יכול לשאת זאת. שם הרעל יוצא. שם חוסר הפירגון בא לידי ביטוי. וזה מופיע בהרבה מקומות כאן באתר ואני מאמינה שגם במקומות אחרים…
    בכל מקרה, שתדע, שאתה עושה שרות גדול לכל אלה שאתה לא מפרגן. אתה גורם לקהל ולמי שקורא רק לאהוב יותר את אלה המוכפשים על ידך.
    לקחתי חמש דקות בפינה והיה מה זה כייף… הייתה אחלה של מוזיקה…

  5. לגברת עדי- ראשית תודה על האיחולים, גם אם הם לוקים באותו ליקוי שאת מאשימה אותי בו- חוסר פירגון. אין כאן שום קו רע. להיות ענייני זה לא בהכרח רע. אם את שולחת אחרים לראות את מעללי כאן-תראי שלא הייתה לי שום בעיה לפרגן עד מעל לאוזניים גם לאומנים שאינם ספל התה שלי ( שרית חדד, אייל גולן וכו' ) וגם לאומנים שאפילו איני יודע מיהם כשכתבתי טובות עליהם. אינני צבוע ואינני חרטטן כמו מבקרים "מקצועיים" רבים, ומכיוון ששמעתי בחיי לא מעט, אני מרשה לעצמי לומר שעילי בוטנר, למרות כישרונו שאכן ציינתי, אינו מעז, אינו כריזמתי, ואינו שונה באופן מהותי מגל השבלוניות המרדים העובר על המיינסטרים הישראלי כבר שנים. בחור בגילו יכול היה להעיז קצת יותר. תגובות מהסוג שלך הן קצת מחוצפות, וזה נוח להיות חצוף ברשת, נכון? מה שאת לא "מרשה" לי- לבקר את "אומנינו המוצלחים", את מרשה ועוד איך כלפי- את מאשימה אותי ברוע "אישי".
    אם את תלמידה ואני המורה- הייתי שולח אותך לפינה להתבייש 5 דקות.

  6. למושיקו היקר,
    תנוח. לא הגשמת וכנראה גם לעולם לא תגשים את חלומך להיות אומן. אתה כנראה מאוד לא טוב בזה…
    בכל אופן זו לא סיבה להשתלח ולזרוק רפש על אומנים שמצליחים. לא בושה להצליח, להיפך, זה כבוד גדול. אתה מפרגן דרך קבע לכל אותם אמנים שמענינים אותך ועוד שני אנשים.
    אני ממליצה לכל קוראי התגובות ללכת אחורה, לחפש תגובות של מושיקו ולגלות קו רע, לא מפרגן והייתי מוסיפה אף אישי כנגד כל אותם אמנים מוצלחים ומצליחים שיש לנו כאן בארץ.
    מאחלת לך שתדע למצות את כשרונך, גם אם הוא לא באומנות

  7. אני מאזין ופשוט לא מתחבר לקלישאות הללו. עילי בוטנר יודע דבר או שניים על הלחנה, אין ספק. אבל אוסף כזה של מלודיות מתקתקות ומרדימות לא הייתי מניח ב-MP3 באוטו.
    גם העיבודים לא עושים יותר מאשר קישוט בנאלי לבנאלי ממילא. עילי בוטנר אינו כריזמטי מספיק ( אינו כריזמטי, נקודה ) כדי למלא אלבום שלם שיעניין, ואין זה משנה מי המבצע. ואם מדברים על חוסר כריזמה- מה קרה לזמרת הלאומית ( עד תקופתנו ), ריטה, שהפכה לנטולת כל יכולת לרתק? שירה כל כך מעצבנת ובחירת שירים כל כך חסרת ברק, הופכים אותה לזמרת מזדקנת שאינה מזכירה במאומה, ואפילו משכיחה, את עברה המפואר. חבל מאד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות