בן אדמה

אנסמבל שם טוב לוי

התו השמיני
4/5

לוי ואנסמבלו נמצאים במקום של הבה ננגנה מכל הבא. דיזי גילספי לצד לחן עממי מרוקאי למילים של משורר ימה"ב, דיזי גילספי ומיילס דיוויס בניחוח ים תיכוני, שבע שמיניות, אסטור פיאצולה. בחירות אקלקטיות שאומרות  נכייפה. מה רע? לא רע, או כמו שאומרת הקלישאה: לא ה"מה" יקבע אלא ה"איך", זה אופיו של האנסמבל מראשית דרכו, ואם גם חברת המוסיקה נותנת ברכת דרך – אז ממש טוב ונפלא, או כמו שמודים חברי האנסמבל בחוברת המצורפת לדיסק "על הפרגון והתמיכה ועל האפשרות הנדיבה לעשות את המוסיקה שאנחנו אוהבים".

מי יתווכח עם אהבות, גם כיש באוויר הרגשה שפיוטי משוררי ימה"ב  הם עכשיו טרנד, עגלה שכדאי לקפוץ עליה.

 מעניין מה מושך את בן התקופה המודרנית לשם? החסרים משוררים אנחנו? מחסור בפייטנים עכשוויים?  מה פשר התרפקות על השפה הפיוטית הארכאית, על חוכמתם של המשוררים האלה?

 בדיסק שלושה  שירים  מפיוטי שירת משוררי ספרד, שניים בהשראה של לחנים עממיים מרוקאים "אגדלך/ שער פתח דודי" ו"בן אדמה".  המוסיקה בראשון מצוינת,  שינויי הקצב, עיטורי החליל בחיבור הסוחף בין מערב למזרח כולל תוספת שירת פייטן. לומר שזה מקרב אותי לטקסט – כאן הבשורות פחות מרנינות.
בשורות טובות יותר מגיעות מ"בן אדמה" – פיוטו של ר' יהודה הלוי, המושר בסוף תפילת ערבית של יום כיפור בקהילות חאלב ומרוקו, סוקר את חייו של האדם
מלידתו ועד לזקנתו, מעין חשבון נפש שהאדם עורך באחרית ימיו כשהוא מתבונן לאחור על חייו וחש את הבלותם וארעיותם.

השיר נפתח בטונים רגועים, צלילים ליריים נוגים, שם טוב לוי מצליח להגות את המילים בהיר. הטקסט נישא על המנגינה ברוגע, התזמור האוריינטלי + חשמלי, הגברת הקצב מקדמים את השיר בהתאם לתקופות האדם, כאשר בסקירת הגילים הגבוהים, שם טוב עובר לדיבור. המעבר – יפה. בסיום – חזרה למוטו המוסיקלי של הפתיחה באותו טון נינוח כמו כדי לסגור מעגל של של מעפר באת ואל עפר תשוב. האנסמבל שמר על רוח הטקסט, במעבר מהתפילה המרוקאית – הפיק אותו באיזושהי רוח שאני מסתכן להגדירה "ישראלית מסורתית ים תיכונית".

"בבית השר" – ניסיון של שם טוב לוי לחבר מוסיקה לשירו של ר' אבן עזרא שעוסק בתלונתו של משורר ימה"ב על כך שבעל התפקיד הרם דוחה אותו מלהיפגש עמו בבוקר ןבערב ("אשכים לבית השר אומרים – כבר רכב, אבוא לעת ערב, אומרים – כבר שכב") מה משך את לוי לטקסט הזה? אקטואליות? האם הוא מנסה להיפגש עם שרים ונדחה? (בימה"ב – משוררים היו מנסים להתקרב אל השרים או בעלי תפקידים בכירים כדי להתפרנס מנדיבותם, אבל לא תמיד היו מתקבלים ואפילו נדחים) מנגינה מלודית טיפוסית ללוי שמועשרת בעיבוד קצבי יפה כולל דקלום הטקסט – אינה מקרבת לסיפור.

ג'אז: עיבוד אוריינטאלי עשיר עד מלהיב ל"לילה בתוניסיה" של דיזי גילספי מבליט איכויותיו של האנסמבל, "נרדיס" לפי מיילס דיוויס – פיוז'ן נעטף אף הוא באווירה ים-תיכונית, נטען במתח קצבי.

גרסאות חדשות: ל"ארץ קטנה" מתוך "ארץ החלומות" (רגיעה פסטורלית אקוסטית בעיטורים ים תיכוניים יפים) "שבע שמיניות" הקלאסי של לוי בתזמור חדש שמעניק לשיר ניואנס ואווריריות חדשה.

ח.נ ביאליק: "לא זכיתי באור מן ההפקר": מזכיר סוגיה ישנה של הלחנת שירי משוררים: האם הלחן בא כדי לפרשן את השיר, להוסיף עליו נדבך, לבטא תחושת המשורר, או  לתת למלחין דרור להתנגן כאוות נפשו, עד כדי כך שהמוסיקה היא מעין פסקול מתלווה לטקסט: בשירו, ביאליק מבהיר כי רבות הוא עובד בעבור כישרונו. אין זה בא בקלות. התהליך מושווה לחציבה בסלע. מגיע מתוכו, ממקור פנימי ולא חיצוני – מאמץ נפשי הכרוך בתהליך יצירה איטי של חדירה נפשית קשה וחיטוט מכאיב בליבו, בפצעי נפשו, תהליך השוחק ומכלה את כל כוחותיו בדומה לאש השורפת, שהיא הורסת ומשמידה. המוסיקה של לוי במקרה זה נעה בתלמה המלודי ובהרמוני, אבל מתקשה לפגוש את  הטקסט.

"זיכראייתי" (זכרונות) לפי מחמד אלקסבג'י – סוג הקטעים שמעניק לאנסמבל כניסה למוסיקת העולם בדלת הראשית, ליריות של מערב חוברת לסולם המזרח במרקם יפהפה ובמעבר קצבי מגניב שנוגע אף במוסיקה בלקנית.

"התחלות" –  יצירה אינסטרומנטאלית בזעיר אנפין. מהמקוריות ביותר של לוי. מתפתחת באפיק מלודי נוגה, פסקול נרטיבי מעוטר בניחוחות מקומיים. צליל החליל מייפה. מאסטרפיס.

"פוגה מיסטיריו" עיבוד למוסיקה קלאסית של אסטור פיאצולה, ענק הטנגו – קומבינציה מרתקת של פוגה שנכתבה על מסגרת קצבית של טנגו.

כמו ב"תחנות רוח" (2007) האנסמבל ממשיך לשייט בין תרבויות – פולקלוריסטי, קלאסי או ג'אזי –  במנגינות, בעיבודים, בסגנונות, אלא שהפעם בתוך הקולאז' המרהיב יש ניסיון יותר מודגש לחבור לפיוטים של משוררי ימה"ב. אינטראקציה? נדמה לי שזוהי ארץ אחרת, שהייתה אולי ראויה לדיסק נפרד.

 

 שם טוב לוי – חליל, פסנתר ושירה, צור בן זאב – קונטרבס ושירה, גדי בן אלישע – גיטרות ושירה, גרשון וייסרפירר – עוד, בריטון, ג'ומבוש ושירה, שרלי סבח – עוד ושירה, נעם חן – כלי הקשה. אורח: הפייטן מיימון מני לוי ב"אגדלך" ו"בן אדמה"

Shem Tov-Levy Ensemble Ben Adama

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות