Lick My Heart

עוזי רמירז

היי פידליטי
3.5/5

אחרי 20 קטעים, מסע הקשבה קליל אם כי תובעני, אני קורא בחוברת (נטולת הטקסטים) – All Songs Written By Ramirez. 

הו, יה. זה יפה. זה יפה שבחור ישראלי ממוצא פולני מתחפש לקאובוי קאונטרי בלוז אמריקני, מכניס להילוך אחורי ונוסע אחוז השראה ברוורס נוסטלגי למחוזות הדרום, אבק דרכים, מבטא דרומי, בנג'ו, מפוחית צרודה.

הייתם מאמינים שבכל השנים האלה שעוזי פיינרמן רקד בום פם בין יוון לבלקן הוא חלם אמריקה של פעם, בין קאונטרי לבלוז ורוקנ'רול היליבילי. לא מאמינים?  – תקשיבו ל – She's So Young. חגיגה נוסטלגית קטנה עם סולו סקסופון רב עוצמה של אייל תלמודי, מעבר תיפוף לריקוד חסידי מטורלל, חיוכים של חברים שלוקחים את עצמם לדרום האמריקני המאובק, וגם עקבות הבום פם נמצאים כאן. על מה השיר? אהבה שאין לה סיכוי. ממש לא עקרוני.

תקשיבו לקול הקאובוי הקשיש ב – Baby Please Come Home בשיר בנוסח עממי. ממש אותו קול עושה רוקנ'רול ב – Lydia, מהלך הכי בסיסי, שנותן גם לגיטרות מכל הסוגים  לשיר ללידיה כולל תחושת ה"לכלוך" . Deceived ו – Mountain Climbin' קורצו מאותם חומרים של אולד סקול פולק-קאונרי. ב –  If שיר איטי שנפתח בחצוצרה, שר רמירז בקול ביבים מאונפף-מדוכדך לאהובתו. העיבוד מייצר מתח מיוחד שמשפר את מצבו (של השיר והזמר)

 

Lick My Heart הוא ליקוק רציני לתרבות המוסיקה האמריקנית. תגדירו איך שתרצו. אפשר גם הומאג'.  מוסיקה דרומית של פונדקי דרכים, ואתם יכולים לדמיין גם בארים ואסמים. אבל לא רק פולק, בלוז וקאונטרי. פה ושם גם רוק, דיסטורשנים א-לה הנדריקס. השפעות לו ריד (Girl Don't Lie) אחרי הכל גיטריסט מיומן לא יכול לפרוט רק אקורדים פשוטים על אקוסטית ועל בנג'ו. תקשיבו ל – Purpleassbaboon כדי להבין שגם הנדריקס נמצא באזור. אפילו מוסיקה קלאסית. (Dust-Tounged Bell), אבל ככלל זהו פיינרמן-רמירז מעדיף להימצא במחוזות הפולק, בלוז, קאונטרי עם נגיעות ברוקנ'רול,  אם היו משמעים לכם את  המוסיקה בלי לחשוף זהותו של המבצע – אני מוכן להתערב, שלא הייתם מבחינים. שפיינרמן-רמירז הוא ממוצא ישראלי. מה זה חשוב, שכלפי התוצאה כאן, פיינרמן חי את המסורת הזו. היא זורמת בעורקיו כולל הדיאלקט והאקצנט.

 לא אלבום עד כדי כך פשוט. יש בו ניואנסים, הברקות (אונילי נכנסת בצרפתית בקטע Secret Of The Zodiac) , התפרעויות. אמריקה באנכרוניזם ענק, אבל קריצות חביבות, מה שהופכות את הדיסק לאוסף שגיונותיו-גחמותיו-הלצותיו-אבותיו הנטועים במסורת הפולק-בלוז רוק האמריקנית.
Confide in me. סלואו סונג, דיכי מלנכולי, הקול אכן מגיע מהשאול שלו, מאזורי האבדון. טום וייטס נוסח מקומי. אי אפשר לנתק בין המנגינה שהיא כשלעצמה מלודית סימטרית להבעה הכואבת הזו שמבקשת הזדהות. ספי ציזלינג מצרף טון חצוצרה מדוכדך שיחד עם המיתרים לוקחים לזמן לילה טעון יגון מרטיט.
פיינרמן-רמירז  השאיר שירים רבים עירומים כביום היוולדם כמעט כמו סקיצות בסאונד פשוט עד פשטני, ללא הפקה – ככל הנראה במכוון כדי  לשמור על חן דרומי אמריקני אותנטי, ועם זאת לא ממש מחייב אלבום של 20 קטעים. צמצום יכול היה לסייע להפוך הדיסק לאטרקטיבי יותר.

 

 

 

 

 

 

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות