הייתם צריכים לראות את מארינה, מתיישבת על הרצפה מול הפסנתרן הקלאסי גיל שוחט שניגן בדואט עם נורית גלרון. מארינה הייתה שקועה בנגינתו הוירטואוזית,  כמו היא נמצאת בעיצומה של כיתת אמן.

זה הסיפור של מארינה מקסימיליאן בלומין המופלאה בפסטיבל הפסנתר מארח 2010: היא והפסנתר. הפסנתר והיא. עמוק בטל – מופע בכורה שלה, אחרי כל ההתנסויות של השלוש שנים האחרונות. מארינה שלפני "כוכב", מי שאינו יודע, היא אמנית של פסנתר.

 משפחתה עלתה לישראל מברית המועצות כשהייתה בת שלוש, והתיישבה בשכונת פרדס כץ בבני ברק. הפסנתר היה רהיט דומיננטי בבית – אמה פסנתרנית ומורה לפסנתר. מארינה  למדה פסנתר בגיל צעיר. בת עשר – כבר הופיעה בפסטיבל אבו גוש, ובגיל 12 במגדל דוד. בגיל 15, במקביל ללימודיה במגמת המוזיקה של תיכון "עירוני א'" בתל אביב, החלה להופיע במועדוני ג'אז
"בפעם הראשונה אני אוזרת אומץ לבצע את שיריי ולחניי בצורתם הגולמית ביותר,
בפעם הראשונה אני משלימה עם היותי פסנתרנית קלאסית וילדה טובה עם נטיות מרדניות.
הערב יכלול לחנים שלי לטקסטים שאספתי במהלך השנים האחרונות:  נתן זך, יונה וולך, לאה גולדברג, נתן יונתן וכמה טקסטים שלי. חומרים אישיים שאני חושפת לראשונה, שעתידים בקרוב, להפוך לאלבום הראשון שלי, וגם – מה שכבר ידוע, אהבתי הרבה לשירים מוכרים ואהובים בגרסאות חדשות ומשונות". וכדי לשמוע אותה בחי – לחצו על הוידאו למטה. ראיון מיוחד.

מארינה – ראיון לקראת הופעתה בהפסנתר מארח 2010