לפי הפתיחה, זה נשמע כאילו הסקסופוניסט, מדור הנפילים החדש, עסוק במה שנקרא "קונטמפרורי ג’אז", עכשווי, פאנקי, אבל ככל שממשיכים להקשיב מגלים את כל צדדיו, והם רבים ומגוונים. "טנגו אין סיקס" זה ברובק מודרני בטעם ארגנטיני, ויש לו משהו בטעם ים-תיכוני ב"טסלוניקה", והוא מגוון בצלילים קוליים עם הזמרת ג’ין נוריס, ויש לו מהלכים הרמוניים יפים ב"אין דבר פרט לבלוז", שבו נוצר מתח מפרה בין סקסופון-פסנתר-גיטרה. גארט סקרן, פתוח, מגוון.
