גדי אלטמן שר על ניסיון לשקם יחסים, מייחל לשובה של הרוח הטובה –  ומציב תסריט תנאי ("אם אצליח") שאם יתממש – אולי המצב ישתפר: להוריד מסכה, להתפלל לאלהים, גם לחייך. מייחל להיות קשור אליה "מגולגל בין לחישות שפתיה"  ואז – "אולי תקבל אותי חבילה עטופה בחולשותיי".
גם אם המטפורות  בשיר ("מגולגל בין לחישות שפתיה", "חבילה עטופה בחולשותיי") מיוחדות ומעניינות, התפייטות יתר מכבידה, נשמעת אפילו על גבול גחמה יומרנית. מצד שני, ויש צד שני –  השיר העגמומי הזה, שמנגינתו יפה, מצליח להעביר תחושת ביאוס מהולה בשמץ תקווה בביצוע הכבד והלאה אך המתכוון של גדי אלטמן, כשהעיבוד של כותב השיר דן סיון והריפים הבלוזיים היפהפיים של נדב ברק בגיטרה משדרגים.

אם ביחד נסתכל/ נודה ולא נתנגחה/ נוריד את עול המסכה/ שכמו דנה את המסכנים

אם ביחד נתפלל/ מודה אני לפניך כסלע מגובש מגרגירים/ אחד אדיר של אלוהים

שובי אלי רוח טובה/ שבי בחיקי ותני לי לטיפה רכה/ מאוחדים קשרי אותי אלייך

מגולגל בין לחישות שפתייך

אם אצליח לחייך/ לקבל את מה שיש/ אולי גם תקבל אותי/ חבילה עטופה בחולשתי

שובי אלי רוח טובה/ שבי בחיקי ותני לי לטיפה רכה/ מאוחדים קשרי אותי אלייך/ מגולגל בין לחישות שפתייך