"פוטוטקסיס" – תגובה או תנועה לגירוי אור. היא נחשבת חיובית אם היא מגבירה את עוצמת האור.

אינני מבין גדול בביולוגיה, אבל אני יכול להעיד כי הצלילים באלבום הבכורה של יעל פלדינגר ואיתי צוק מגבירים את עוצמות הריגוש משיר לשיר.

פלדינגר נאחזת באיתני הטבע האל-אנושיים כדי לומר דברים על בני אנוש. בשיר Alone  
All the mistakes/ Written in the sky/ They are about to fall/ On your head/ Don't look up/ You're living alone alone alone alone/ And scared
כל הטעויות כתובים בשמיים הם עומדים ליפול על ראשך אל תסתכל למעלה אתה חי לבד לבד לבד לבד ופוחד.

זה מגיע בקצב מידטמפו, בהפקה עשירה, בטון ציני מחוספס. משדרת את התחושה.

האלבום נפתח באווירה קצת שונה ב- Left overs.  גם כאן, שיר סוריאליסטי משהו, הטבע מגוייס כדי לשגר תחושות:

All and over/ Or is it running to the sea?/ Memories Like Peeling Skin/ All and over/ All these faces II will miss

האווירה מגיעה מהמוסיקה השמימית, מהשירה ההזויה, מההפקה האלקטרונית הנוסכת אווירה חלומית.

הטקסט של Pretty Ugly הולך ככה: "די מכוער, ממשיך ללכת, כאשר מישהו קורא לעזרה/ די מכוער/ עיניים מרמות/ ננעצות באשת חברך הטוב/ די מכוער/ ואני חושב שאני יכול להתעלם/ אנשים על קירי/ מראות לנשמתי/ די מכוער/ לשנוא את ההורים שלך/ כשהם עשו את הטוב ביותר/ די מכוער"…

השיר הוא מייצר אווירה קברטית מנוכרת. מתחיל במלמול רקע, הגיטרות מורידות אותך למרתפם של היוצרים. המוסיקה של סיפור מתח, ואם מתח – אז העיבוד לוקח לפסי קול של ג'ון בארי לסרטי ג'יימס של פעם. העיבוד מעניק לקונטקסט עוצמות. לפלדינגר הבעה דרמטית מנוכרת מאוד מקדמת. יש יופי במסתורין הזה.

גוונים אחרים: צליל הפאנקי-רגאיי ב – Courage, החספוס הדרמטי של שיר הדאון ביט האנושי-חברתי Notice, על "האנשים המשרתים הבלתי נראים" מעוטר באפקטים חלומיים. המלודיות המפתיעה הנישאת על קצב מצוין ב –  Lamb, משל על כבשים וזאבים, ומי היא החיה שנמצאת בך. פלדינגר בקולה הרב גוני וצוק בעיבוד הרב שכבתי מצליחים להפוך את השיר לקברט פופ יפהפה. קשת  הגוונים קיימת גם ב – Naked, דיאלוג ביזארי עם אלוהים, שלקחה אותי עד קייט בוש – גם כאן במנגינה ובעיבוד מסעירים, בשילוב של אלקטרוניקת קלידים ורוק גיטרות. קסמו הלירי של Isn't It Funny – על עולם אוטופי ללא שינויים משבשי חיים, שבו אנשים פשוט קיימים באשר הם. – "אינם פוחדים להפסיד כל כך הרבה".

העצבות הצובטת של So בקולה המחוספס של יעל השרה במנגינה קסומה המבקשת רגע של חסד אנושי ממי שאינו מתקשר כבר.

 "צריך להיות משהו בין הרצפה לתקרה ואולי בתוך המים …. איפשהו שם … מקום של תחושות אמיצות ממתינות להיחשף, לגלות את היותך"  (Somewhere)
השיר מעוטר במקצב אפרו קאריבי המזכיר רגאיי, קורטוב של מוסיקה אתנית (אפילו בלקנית), אווירה אורבנית – הקול המרוחק-מנוכר משהו שהולך ונטען בעוצמות שנתמכות באלמנטים עשירים של מוסיקה ריקודית.
."פוטוטקסיס" היא הארה יצירתית במוסיקה המקומית. פלדינגר את צוף יצרו עולם צלילי ייחודי של מלודיה ואלקטרוניקה,  תקראו לשירים – ניכור מענג, ההגדרה נועדה למבקרים שמחפשים לעצמם חיים קלים. אבל איך שלא תהפוך את הדיסק הזה: יש ניכור ביופי הזה או להיפך: יש יופי בניכור הזה. אחרי ששמעתי "פוטוקקסיס", אני בעד יצוא כחול-לבן בתחום הפופ. לאלבום הזה יש יותר מסיכוי, א צוק-פלדינגר מיישמים יפה גירויים מוסיקליים הדדיים. למפיק העל של אלבומם יונתן דגן יש בטח איך לקשר אותם עם הגורמים הנכונים. אז יאללה לדרך.