ג’ימי פייג’, ג’ימי פייג’ ועוד פעם ג’ימי פייג’. מה שהוא עשה באלבום הזה, ודווקא במובן הפשוט של הפקת  רוק. זהו אלבום הפריצה של לד זפלין, שהציג לעולם את הרוק הכבד. ההפקה של ג’ימי פייג’ התבססה על תופים מוקלטים עם מיקרופונים במרחק שני מטר, כאשר הגיטרות והשירה מהדהדות היטב, מעבות את הסאונד של הלהקה. לד זפלין עוסקת בוריאציה רוקיסטית לבלוז המקורי, בריפים הכי כבדים ששמעו עד אז.  הלהקה ידעה גם לגוון בשירים שקטים. ג’ון בונהם בתופים מצויין ב"מובי דיק", רוברט פלאנט הזמר מיילל נפלא ב-Whole Lotta Love . למי שאינו יודע מי הניח את יסודות ההבי מטאל ומנין שאבו אייי.סי/די.סי את ההשראה.