ההופעה

קונצ'ה בויקה Concha Buika

המשכן לאמנויות הבמה
5/5

לפני השיר האחרון היא משחררת את הבד האדום מהשיער ונותנת לו להתפזר. הטמפרמנט בהילוך שישי. היא מחבקת את הפסנתרן. היא מחבקת את הקהל. היא מחבקת, היא באה מאהבה עצומה. אהבה עצובה, אהבה מטורפת, אהבה רעה, אהבה שמחה, אהבה של חיים ומוות.
מי שלא שמע את קונצ'ה בויקה שרה על אהבה, לא שמע זמרת שרה על אהבה. המילים בספרדית, אבל לשפה קוראים רגש. אין מילה אחרת. והרגש פורץ ממנה בדיאלקט של שירת פלמנקו צועני, חוצה את האוקיינוס ופוגש במוסיקה קובנית ובג'אז האמריקני. היתוך סגנונות נדיר, שאינו מקפח שום מקור. הצער והתוגה שבוקעים מהשירים הספרדים הישנים שנקראים coplas וההפלמנקו, הכאב והדרמה שאצורים במוסיקה הרב-שכבתית שלה.
שאלו אותי בסוף הערב, מי זו הזמרת הענקית הזו, פצצת הרגש האחת והיחידה. אני מבין את הסקרנות. קונצ'ה בויקה Buika (יש לבטא BWEE-kah) נולדה בפלמה דה מיורקה להורים שהיגרו לשם מגינאה המשוונית. היא ספגה תערובת של סגנונות באזור בו גדלה – פלמנקו צועני, ג'אז, מוסיקה אפריקנית, סול מיוסיק, שהתנקזה לקול המחוספס הנדיר הזה, שעליו היא מספרת כי בבית הספר למוסיקה בו גדלה אמרו עליו שהוא נשמע כקולו של ברווז.
אז צריך לשמוע מה בויקה עושה בקול הברווז הזה.  מברווזת בשינויים מדהימים במסגרת כמה פראזות, עוברת מטון של רגש עצום, לבכי, לייאוש, לזעם. היא יכולה לשיר ערבסקה ולעבור לאימפרוביזציה מסחררת של פלמנקו ואפילו להחליק למנגינת פופ, לאלתר בחוש סווינגי.
בלי-שום-ספק: הגם שהאזנה לאלבומים שלה מלהיבה, ההופעה היא עולם אחר – הרבה יותר דרמטי, עוצמתי. דינמי. ההרכב שלה מעניק לה בדיוק את המינון הסגנוני הנכון בין הפלמנקו למוסיקה האפרו-קובנית, הבולרו והרומבה, אבל גם את האוריינטציה הג'אזית. האיטונציה שלה כשל זמרי פלמנקו מסורתיים, בהבדל אחד שהיא משוחררת, ללא הדיסציפלינה הסגנונית שסוגרת את השירה שלהם לטון אחיד. לבויקה יש טונים של זמרת ג'אז ענקית, שמוליכים אותה לשיאים, משלבת נפלא בין המסורתי לחדשני.
הסיפורים שלה בין השירים מלאים חוכמת חיים שמגיעה מחייה. על הקול שלה, על משפחה. על אהבה. לא סתם "קטעי קישור", אלא חלק בלתי נפרד מסיפורי השירים שלה.
היא עלתה לבמה בשמלה אדומה, מעין פרח אדום מבד בשערה, קעקועים למכביר, בסגנון המסורתי של זמרות הפלמנקו. גם בתנועות שלה היא נמצאת שם, מערבבת ג'סטות של מחול צועני מחבל אנדלוסיה עם תנועות של הריקוד הלטיני, הופכת כמעט כל שיר לביצוע שקורה כאן ועכשיו, כמו בפעם הראשונה עם כל העוצמה, עם כל החיות, עם כל התשוקה והכאב והשמחה. זמרת של פעם בחיים.
נ.ב. עוד משהו שקורה פעם בחיים:
 ועל כך תעיד גם בויקה. מכסה פסנתר הכנף התמוטט-עף באמצע ההופעה וסחף איתו מיקרופון. נשכבנו מצחוק, אבל טוב שלא הרג את הפסנתרן שלה. שמעתם פעם על דבר כזה? גם היא לא שמעה משך כל הקריירה שלה. עוד סיבה שהייתם חייבים להגיע להופעה הזו כדי להאמין שזה קרה, ממש כמו הזמרת קונצקה בויקה.

שירים: Oro Santo, Volver Volver, Se Me Hizo Facil, Un Mudo Raro, Las Simples Coras, En El Ultimo Tango, Tesoro, Volveras, Luz De Luna, Mentirosa, Jodida Pero Contena, La Falsa Moneda, No Habra Nadie en El Mundo.

צילומים
: מרגלית חרסונסקי

קונצ'ה בויקה במשכן בת"א

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן