מה יגידו

חן רותם

התו השמיני
4.5/5

"מה יגידו כשתיכנסי לחדר האוכל יחפה"

משפט מתוך "שישי בצהריים", שיר שפותח את אלבומה של חן רותם. מה יגידו בחדר האוכל כשהיא תיכנס. שיר על חזרתה לקיבוץ אחרי שלוש שעות כבישים, הרהוריה. סודותיה, נימת הסרקזם. אלט נמוך של מספרת-סיפורים, יוצרת-זמרת ששרה ברגישות את תחושותיה. שיר דרכים בעל צליל מכבישי הדרום האמריקני שקובע טון. בעיקר הטון הדואב שלה.
זה הטון העובר לאורך אחד עשר שירים שהם עולמה הלירי-מוסיקלי העצוב, האירוני והציני של חן רותם, תוגתה היפה (אין סתירה) המחלחלת, לעיתים הכואבת והנואשת וגם המוחה (מלשון מחאה), מנגינות צובטות.
והמילים מרטיטות:  "כל לילה אני קמה לבד ומתפללת לאלוהים של הילדים המפחדים", חן רותם ששרה בדידות וחרדה ומצוקה ("שומרת לילה"), משדרת עומק הדכדוך על יחסי בינו-בינה משתנים באנלוגיה לארץ שהבטיחה בעיבוד דרמטי לגיטרות ("חוזר אלי"), סרקסטית בבלדת רוק על תל-אביב ("מה כולם רוצים כל כך להתעורר?) וגבריה ("השאיפות שלך מבקשות סליחה מאימא") נוקבת וביקורתית בשנסון על מדינת היהודים או "חובבני ציון" המעוטר בקולות מקהלה ("הוזה המדינה, אולי מבאזל זה נראה פשוט, אבל מהמרפסת שלי זה נראה סיוט"), משדרת מועקה אישית טעונה במשקעי עבר קשה בטון מתייסר ובמנגינה שאוצרת עומק תוגתה ("הביתה")
ואז לשינוי: צליל ים תיכוני, אבל אל חשש, לא משהו לשמח לבב ולהפעיל עכוז – שיר שיורד רצח על גברתן החופים ("אדון בבון") המקומי שחורש חופים בטרקטורון וברכב שטח (השיר "נגמר הים"), וגם שיר נוקב ומלא צער הפונה לישראלי הצעיר שממשיך את מסורת הלחימה בעיבוד גיטרות דרמטי ("יורש העוצר" למילים של אורית גידלי).
הציניות שקיימת בשיר שמעמת את רשימת כל צרותינו ומצוקותינו עם השאלה הכי נדושה במקומותינו – "איפה אתם בחג?" בקצב ואלסי בליווי מינימליסטי (אקוסטית בודדה) ובטון יותר נוגה מציני.
רותם בחרה לסיים בשני שירים שאינם שלה: גרסתה המופלאה ל"בהיאחזות הנח"ל סיני" של נעמי שמר. צריך להקשיב לטון, לעיבוד ההזוי לחשמלית, למעבר הדרמטי בסיום כדי להבין מהי אינטרפרטציה.
ובסיום דמעות: שיר ביידיש – "שיר ערש יענקעלע" של מרדכי גבירטינג, חציו מושר ע"י משה רודקוב, חציו בעברית ע"י חן, בהחלט מתקשר עם רוח מצוקת הנפש באלבום: "אף פעם לא ניגנו לי שיר של ערש/ אף פעם לא ישבו שם לידי/ שנים שאני לא באמת נרדמת/ שנים שאני שרה לעצמי/ וחום ידך כבר התפוגג בתכלת/ רק הד קולך עולה בחלומי". ממחטה, בבקשה.
מה יגידו כשתיכנס לחדר האוכל? שיקשיבו קודם לדיסק המרגש. אחרי זה נדבר.  

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות