דוגמה לשיר (טקסט) קטן שהמנגינה עשתה אותו בן אלמוות. חנה סנש, שכתבה, כמו לא סיימה לכתוב אותו, ככה שהוא נשאר מעין משפט בלתי גמור. דוד זהבי השתמש בו כטקסט למנגינה מופלאה שממש "התלבשה" עליו, והפכה אחת המלודיות האולטימטיביות בזמר הישראלי. היא מתפתחת באופן מיוחד בעליית האוקטאבות וירידתן בין הצליל הגבוה ("אלי אלי") לנמוך ("החול והים") חוזר חלילה ("ברק השמיים").
יש בפשטות הקסומה איזשהו מתח, שהופך את השיר לקלאסיקה ישראלית. זהבי הצליח בחיבור המיוחד, שבין המילים "אלי אלי" לבין המלודיה, לבטא כוונה ופגיעות רגשית מדהימה, מהסוג שמאפיין אמנות גבוהה מאוד.
לשיר עשרות גרסאות, ביניהן מעולות (שלמה בר). מה מביא את שולי נתן להקליט את השיר הזה היום? הביצוע הזה לא ממש מבהיר זאת. ככל הנראה קלאסיותו ונצחיותו עושות את שלהן, אבל הביצוע המיושן משהו, אינו מסביר מה היה כה דחוף להקליט אותו מחדש. לעומת זאת – הגרסה האוריינטלית של שלמה בר מרוממת את השיר לשחקים, מעניקה לו מימד חדש. מצמררת.
אֵלִי, אֵלִי
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם.
שלמה בר – אלי אלי, אמפי שוני קיסריה
