אל תוציאו ישן מפני חדש, אומר הפתגם. בלעז קוראים לישן The Israeli Songbook. בעברית: השיר הארצישראלי. לפי אחינועם ניני – שירים ישראלים מובחרים בליווי תזמורת סימפונית, ריח הישן באיכויות קלאסיות. אחינועם ניני, מביאה את הקול והפרשנות שלה לשירים שמעולם לא ימותו. משב מהימים שבשיר הישראלי לא היה זכר לגיטרה חשמלית.
שירים שאפשר להגדיר בלי בעיה "קלאסיקה ישראלית". נדמה לי שכאן המפגש בין השירים לאילן מוכיח – בין הקלאסי לישראלי, כאשר גם גם רוחם של משה וילנסקי את שמעון כהן מנשבת באזור.
אילן מוכיח שניצח ועיבד יחד עם גיל דור, הגיטריסט והמוסיקאי שמלווה את ניני כל שנות הקריירה שלה, לקחו את הפרויקט שמתייחס לשיר הישראלי כפוטנציאל להארה מחודשת במצלול הסימפוני, בניואנסים עדינים של פרשנות.
אחינועם פורשת את קשת גווניה הסגנוניים, והפעם תוך התייחסות מאירה מחדש מנקודת מבטה העכשווית.
הדיסק נפתח בשירים פחות פופולאריים על חוגי המזמרים בעם – "בראשית", "ילדה עם צמות", "רחל עולה מן המדבר". האחרון (שילוב של שיר השירים ומילים של יחיאל מוהר) מתחיל אקפלה וזוכה לתזמור סימפוני במיטב המסורת.
עיבוד מעודן, פונקציונאלי עשה גיל דור ל"החליל". אחינועם חותרת לטוהר ראשוני. "יש אי שם" של יוני רכטר  פחות מעניין, אבל "מקום לדאגה" (יהונתן גפן- מתי כספי) זכה לעיבוד משדרג של גיל דור. העיבוד ל"היו לילות" (אורלנד-זעירא) הפך כמעט פסקול דרמטי "סינמטי". הפרשנות של אחינועם – מעניקה פנים חדשות לשיר.
הפתיחה ל"זמר מפוחית" (אלתרמן-ארגוב) לוקחת את השיר לאולם נשפים וינאי (הולס הזה), ואז מפתיע קולו של יובל דור (אורח) בביצוע חם של החלק הראשון של השיר (גם למי שמתרפק על קולו המוכר של קובי רכט בדואט עם עדנה גורן)
גם ההמשך הוא התרפקות רווית געגועים על צלילים חפים מאופנתיות ועדכונים מודרניים למיטב שבקלאסיקה המקומית אבל בתזמורים עשירים שעושים חסד עם השירים – "רוח סתיו" (מוהר – זכאי), "שיר משמר" (אלתרמן-ארגוב), "שיר ערש" (אלתרמן-ארגוב) ,
מיוחדים השילובים שעושה ניני ב"אריה בלול התרנגולות" עם קריצת עין אופראית הוא שילוב מפתיע בין "סמוך על התרנגול (שמר-זראי) ובין "תרנגול אני" (עמיר-אדל), "זכריה, גדליה ומרים" הוא שילוב בהשראת תימן בין "מרים בת ניסים" (אלתרמן-וילנסקי), "גדליה רבע איש" (אלתרמן-וילנסקי), "זכריה בן עזרא" (אולרלנד-וילנסקי) – גם כאן בקריצת עין תוך אזכור שמות המוסיקאים שאיתה.
ברוח הסימופנית השורה על כל הפרויקט, שרה ניני "לילה" של שלום חנוך, בטון חם, בלי לגלוש להתרפקות נוסטלגית צפויה. הטון והצליל מחבקים – כמו הרבה שירים בדיסק.

אחינועם ניני – רוח סתיו , לקראת פסטיבל ישראל