ביצועים: יהלי סובול ("אז מה", "לרוץ מהר", משהו בה", "כל יום") מלאני פרס ("לרוץ מהר", "כולם אני, אני כולם", "חושב שבכל ישתנה פה,, "הכל מבעבע"), אביתר בנאי ("משהו בה", "כל יום", "א-קפלה טוס", "כל מה שנופל מהשמיים, "עף ברוח") , אסף אמדורסקי ("טוס גבוה", "חושב שהכל ישתנה פה"), סיון שביט ("שלכת"), מוטי ביקובסקי ("כל מה שנופל מהשמיים", "הכל מבעבע"), שגיא צורף ("שלושים")

גיל 30 המשותף לשני החברים מחולון היה היעד להוצאת הפרוייקט השאפתני. כמו בפרויקט "מטרופולין" של עופר מאירי, מדובר באלבום לביצועים שונים, בבחירה ייחודית של מבצעים שהוציאו את השירים של שגיא ואלעד לפועל.
יהלי סובול שר: "אז מה החיים האלה רוצים ממך?" הקול מחוספס נטול דראמה, המלודיה פשוטה ומקסימה. "הזמן כבר מזמן לא עומד לצידך", כתבו שני אנשים צעירים בגילם. הקצב: מיד טמפו, לא רוקנ'רולי מכוסח, לא זעקה מרה, אלא מלטף בקלילות כאילו אין כאן מצוקה. מין מופנמות שכזו, לא משהו שבוער מבפנים. קצב שלוקח אותך לנסיעה נעימה ומענגת.

גם מלאני פרס מנסה להעביר תחושה בקול רגוע, מלוחש עד אנמי. אולי זה הסגנון – מהורהר, הזוי. היא שרה "לרוץ מהר לפני שיגמר".
מצטרף יהלי ב"ילדה בקומה שנייה יודעת את התשובה". מה זה? תן לדמיון ללכת במקומך. שיר על לחצים. טקסט כמעט פלקטי, מינון של מילים. במוסיקה יש איזשהו מסתורין שובה. השירה של חבורת המבצעים מנסה להיות סייסמוגראף רגשי מדויק, אם כי טון השירה של אביתר בנאי טיפה יותר תחושתי-גבוה משל האחרים. .
זה אלבום של פיסות סיפורים ("היא לא תדע לעולם שהוא לא שלה") צילומי מחשבות ("מבטיח ביל 30 לנחות מהאוויר") , הוויה הזויה. הצליל הוא לעיתים כזה פסיכודלי. בחיבורים בין הקצבי-אלקטרוני לאקוסטי.

אני שומע אצלם "פינק פלוייד", הפקה מאוד "סינמטית", מדודה, מלוטשת, לא מתפרעת בחיבורים בין אקוסטיקה לאלקטרוניקה. בסך הכול, אלבום שאחרי שהקשבת לו פעם אחת, אתה ממהר ללחוץ בשלט ולשמוע פעם שנייה וכעבור כמה שעות עוד פעם. .