מה בוער לדפש מוד לרמקסס את המוסיקה שלה. סיבות אפשריות: הרמיקס מאוד טרנדי כבר כמה שנים. וגם: דפש מוד נחשבת לאחת מלהקות נושאות הדגל של תרבות עשיית הרמיקסים בשלושת העשורים האחרונים, ובמילים פשוטות – יש מקום להצדיק. המעמד מחייב. בל נתעלם מהמספרים:'Remixes 81-04 שיצא ב-2004 נמכר בלמעלה ממליון עותקים.
שלוש הגרסאות של אלבום הרמיקסים הזה עלול להכניס לבלבול (ולהוצאות) 'Remixes 2: 81-11' יוצא בדיסק בודד, דיסק משולש, הורדה דיגיטאלית וקופסא עם 6 וינילים. אסתפק בדיסק הבודד.
למה להאזין לרמיקס כשיש מקור? שאלה נדושה. אבל נמחזר: ישנם שני סוגים של רמיקסים – הנועז והחדשן – יוצרו ומפיקו לוקח אתגר ליצור כמעט שיר חדש משלו, לעיתים משדרג, לעיתים מחרב את המקור. מצד שני יש רמיקס מסחרי שגרתי דל ומשעמם של מי שמציף את המקור בשטפון של ביטים.
מה כאן? חצי חצי. האוסף מגוון ועשיר – שירים מתוך אלבום הבכורה שלהם מ- 1981 (Speak And Spell) ועד לאלבום האולפן האחרון שלהם משנת 2009 (Sounds Of The Universe) – חלקם רמיקסים קיימים, חלקם חדשים, לא מעט עשויים מצוין.
הבחירות הן כולן של הלהקה עצמה שהפקידה את השירים בידי אשפי רמיקסים שונים. איכות הצלילים מצוינת, פחות משמעותיים הפערים בין הביצועים הקוליים של דייב גאהן נאמר ב Tora Tora Tora הותיק מול הטונים הבשלים של In Chains – פער של כ-30 שנה! מה שבטוח – הצליל מאוד מעודכן, הגם שהוא לא בהכרח "טרנדי", מה שאומר משהו טוב על המקור שהעניק ההשראה לעושים במלאכה.
המהדורות המורחבות כוללות רמיקסים בלעדיים של חברי הלהקה לשעבר Vince Clarke ו- Alan Wilder (זוהי הפעם הראשונה שכל אחד מהשניים עשה מיקס לקולגות שלהם לשעבר), אבל זה מידע למי שמתכוון לרכוש את הדיסק המשולש. גם ככה: הבשורה היא לאוהבי רמיקסים איכותיים וגם למי שאינו מסתפק בדפש מוד, גרסת המקור.
