עמדתי בתוך האנגר ענק בין איזה 4,000 איש, וראיתי את לידר מתרוצץ על אחד מארבעת מסכי הענק, שהקרינו לסירוגין סרטי וידאו ארט ואנימציה וגם את עברי עצמו, הנגנים והקהל. מופע איצטדיונים לכול דבר.
עברי לידר בנה את ערב הבכורה לאלבומו הרביעי כפרוייקט חיים. זה לא רק 9 הנגנים, ביניהם נגני מיתר, אלא כול הטרראם הבימתי האקסטרווגנדי שליווה תוכנית ארוכה מאוד של למעלה משלושים שירים פלוס מצעד כוכבים שכלל את ריטה, ברי סחרוף ואסף אמדרסקי. אם בגדול – אז בגדול.
עברי הוא מסוג המקצוענים שאוהב לאתגר את עצמו: לפני כמה חודשים ראיתי אותו בערב פסנתר אינטימי מאוד מרגש. בגני התערוכה – זה היה עולם אחר. אם אז עשה לידר את האמא של האנפלאגד, המופע החדש זה האמא והאבא של קונצרט הרוק.
בחצי הראשון של הערב, עברי לא הגיע. גם צלילי כלי המיתר נעלמו בין הדיסטורשנים של הגיטרות (סאונד גרוע) כשריטה עלתה לבמה, הבנתי שהעסק מתאים יותר לה מאשר לעברי. פרפורמרית ושאומנית שיודעת להדליק איצטדיונים. זה מתאים לה עם כול הג’סטות התאטרליות .
עברי נישא על האנרגיות של ריטה ב"עטוף ברחמים". היא עצמה הרימה את הביתן ב"תפתח חלון".
בהמשך, הסאונד השתפר קמעה. ב"פלרמו" וב"אישה לויתן" התחלתי לשמוע מילים ואפילו כלי המיתר הגיעו. גם כשברי סחרוף הצטרף לעברי ל"על קו המים", התברר כי לידר יכול לצלוח פרוייקט דאנס-רוק אלקטרוני מפואר כזה כזה רק עם תגבור בדמות סחרוף שתדלק באנרגיות רוק אותנטיות. בקונטקסט של רוק, הריגושים הגיעו ב"עבדים" וב"כמה יוסי" עם סולו גיטרה אפקטיבי של עילי בוטנר.
מה אגיד: במהות, עברי אינו רוקיסט. הוא גם נטול כריזמה בימתית שתספיק לשאו כזה. נדמה לי שערב הבכורה הוא יותר סוג של שיווק וקידום מכירות של אלבום חדש, ומבחינה זו עברי לידר עשה פרוייקט לתפארת. מכול בחינה אחרת, זה קצת גדול עליו. כלומר היישום הבימתי הבומבסטי של שיריו לא ממש הולם האישיות הבימתית שלו.
עכשיו הוא יכול להוריד הילוך או שניים ולחזור למימדים היותר טבעיים שלו. גם מופע החורף הרי יגיע.
תגובה אחת
מאכזב מאוד. המון שמות מבטיחים בפרוייקט ורובם אכזבו למעט נילי פינק ומיכאל גוטליב.
זה נשמע כמו שירי יום הזיכרון המקוריים של סשה ארגוב, חבל שבזבזו את הזמן