לאן כולם רצים? מה שבטוח – הוא רץ אליה. לא ממש. במחשבתו. מבחינתו –תשוקה שגובלת בתחושה של פשע, מחפש עקבותיה, היה מת בשבילה, שומע את המנגינות שלה שהוא לא יוכל לנגן. הלוואי ולא היה פוחד להביט כשהיא לידו. היא שיר אהבה, ערגה נואשת.
גם בי עורר רועי דהן ערגה. לא לאיזו בחורה, אבל לסגנון הפולק האקוסטי מלודי, סינגרים שנות השבעים, מהסוג של גורדון לייטפוט, ג'ון סטיוארט. הפריטה באקוסטית, הטון, ההבעה הטהורה, כולם מחזירים לאותם ימים. לא להאמין אבל רועי דהן גרם לי להתרפק על מוסיקה, שנעלמה מהתודעה, והנה צלילים שמשיבים אותה מהעבר, כמע דז'ה-וו. צליל הצ'לו של יובל מסנר מוסיף צבע חם. לאן כולם רצים, כשאפשר לעלות על רכבת הזמן הנוסעת לאחור. I'm longing לימים ההם.
Does anyone know
where everyone goes,
where everyone's running.
I will run
for you.
I'm gonna do my time,
I'm gonna face the crime,
of you.
There's so many ways
for so many days
and I couldn't reach you.
Where the hell
are you?
I wanna make it right,
I wanna stay inside,
of you.
Whenever you show,
Like a river that flows,
I'm suddenly living.
And I would die
for you.
I’m looking for your trace,
but you keep changing place.
Oh you.
The music you play,
the words that you say,
is all that I'm hearing,
but I couldn’t play
your tunes.
I wish I had no fear
to look when you are near.
Near me.
Does anyone dare
to say he will share
the life here without you?
Could you see
through me?
I'm longing for your vows,
I'm longing for your house.
Oh you.
Oh you.
Oh you.
2 תגובות
הופעה מרשימה ביותר הבוסריות עדיין שם לרוץ לראות לפני שהיא תעלם
להאזנה לשיר
http://www.youtube.com/watch?v=DgUORvqPVH4