אם אתם מתפשרים על רגאיי שאינו הרד קור, לזיגי מארלי יש תשובות לא רעות. אוהביו זוכרים לו את Love is My Religion. הפעם בתמונה המפיק Don Was שסייע לצליל בהיר, צלול ופריך. הדיסק נפתח די במפתיע בדואט עם Woody Harrelson, שיר הנושא המטיף להעניק תוקף חוקי למריחואנה בקליפורניה. זיגי הולך בעקבות אביו, בוב מארלי, הכהן הגדול של הרגאיי. בהמשך מבקש זיגי Personal Revolution, לשיפור מצבו האישי…
חזק השת"פ עם Heavy D בשיר It – מלודי להפליא. עוד רגאיי מצוין Mmmmm Mmmm שנעטף בהרמוניות קוליות.
אלבומו הרביעי. מנסה לשלב אישי ופוליטי כמו אלבומיו הקודמים – זיגי הולך על רגאיי ישיר, מלודי בנוי על תזמורים עשירים, גרובים מאירים, מדליקים, מרקידים. שפע של Vibes בלי להמציא את הגלגל מחדש, אבל מי ממש המציא איזשהו גלגל ברגאיי בשלושים השנים האחרונות פרט אולי ל – Reggaeton.
שירים כמו Forward to Love, Get Out of Town, Changes הם מעדני רגאיי קליטים המוגשים ברוטב של גרובים קאריביים, בקצב גיטרות קופצני, באסליין מצוין וביטים מסונתזים. אם תשאלו כמה התפוח נופל רחוק מהעץ, אז החצי-בשורה היא שהוא קרוב, אבל עדיין לא הגיע לשם. למעשה, בוב מארלי היה אחד. וגם אם בוחנים את האלבום במונחים של רגאיי רוטס – גם כאן זיגי הגיע לארץ המובטחת, אבל לא ממש התנחל בה והיכה בה שורשים. נגיש, קולח, אבל עדיין בצילו הגדול של האב.

זיגי מארלי Wild And Free