אורן ברזילי – גיטרה ושירה, שי להב – שירה, גלעד פסטרנק – גיטרות, אורן זיו –בס, ערן תלמור – קלידים, יובי חייבי – תופים.
לך תתווכח עם קהל שמגיע כדי לשיר-לקפוץ-לחגוג את השירים.
קאמבקים הולכים אצלנו אחלה., מגיע דור חדש אולי מפני שאין משהו אחר להציע לו. מה שהפך את שי להב ואורן ברזילי לאלילי רוק לשתי הופעות אפילו יותר ממה שהם זוכרים.
הקספרים לא איבדו כמעט כלום. להקה של אנרגיה זורמת, קצת אנרכיסטים עם השפעות גרנג’יות, פסיכודליות, קברט תיאטרלי, דיסטורשנים, מטאל-טראש.
להב את ברזילי כתבו שירים קטנים על אנשים שמכירים במגבלות הקיום שלהם וממשיכים לחלום ותרגמו אותם למסיבת להיטי רוק
קיבלנו במסיבה הכול הכול, "הקומיקאים", "ימות הקיץ", "חוטים של זהב", "סקס" ועד "אחלום לנצח", "יותר מדי", "תראי אותי", "לא מבינה/ בשמלה אדומה"
כשמולי מקפצים חבר’ה לצליל כול שיר, מי צריך בקורת. אבל אין לי שום ספק: הקספרים לא שכחו שומדבר. בגרותם אינה מביישת את צעירותם. מקרינים רעננות ועושים שמח בפשטות הכיופית הזו. ואסור לשכוח שזה רק מיחזור שומדבר חדש וששחקן החיזוק הראשי בקאמבק הזה היה הקהל.
