לפי המתאבנים המוכרים והחביבים על הקהל הישראלי, לא ברור מי עשה יותר שירות למוסיקה של דאלארס בישראל – דאלארס עצמו או פוליקר. כך או כך, המסקנה המתבקשת היא – מי שמכונה לצורך האוסף "הקול של יוון" על משקל "הקול של דרום אמריקה" של מרצדס סוסה (האם ביוון הוא על התקן הזה? – הקול של יוון. אבל בארץ – בטח, בטח) ) הוא ללא ספק גם אחד הקולות הנערצים של ישראל.
אם מעריצים – אז בטח שמעון פרנס, מי שעמל על האוסף הכפול, התרפק בדברי מתק נוסטלגים בפתיח, תרגם שמות שירים וגם הוסיף מילים. מעניין אם השירים הראשונים המחניפים לקהל (פוליקר, חיים משה) הם שיקול מקצועי שלו או יוזמה מסחרית של הליקון? עוד שאלה מעניינת: האם דאלארס מודע לאוספי השירים שעושים לו? האם יש לו בקרה עליהם או שהוא מעניק יד חופשית, מתוך התחשבות באהבותיו של הקהל המקומי?
דיסק ראשון "המיטב" – מאוד אקלקטי, מהסוג שמנסה לתפוס הכל מכל – על שלל גווניו, מהלהיטים המוכרים של פוליקר, להיטיו הראשונים, דאלארס העממי, דאלארס סובב עולם.
מ"אל תכעסי עיניים שלי", "השעה היתה חמש", השעה הייתה שש" המוכר יותר תחת "בוקר ים ראשון" של פוליקר", "לו הייתי אלכסנדר הגדול" המוכר כ"אלקו" בביצוע של פוליקר, "הכל בסדר הכל כשורה" – שיר מחאה פוליטי שנכתב ביון בימי משטר הקולונלים במסווה של שיר אהבה ועוזי חיטמן מסר אותו בשם "תודה" לחיים משה.
הגיוון בדיסק מגיע עד "השמיים מתקדרים" מהלהיטים הבולטים בהופעותיו. שירה כפרית יוונית – "אדון קוסטאקי בוא תצטרף אלינו", מצד אחר גרסה יוונית-אנגלית ל – Mad About You שדאלארס מבצע בדואט עם סטינג, אחדים מלהיטיו הראשונים כמו "לאן נעלמו השנים הטובות?" ו"יש לי בית קפה", שירי רבטיקו כמו "עיניך אומרות אחרת" משהו אלג'יראי – "ואם ארצה בך" שהשתלב בסצינת מוסיקת העולם באלבום המשוף של דאלארס וגורן ברגוביץ' הסרבי. וגם דרום אמריקה על המפ שלו ב"מלגניה" וב"צ'ה גווארה" בליווי הגיטריסט אל דימיולה.
דיסק שני: בכפיים. בשירת הצוותא. האם נעדיף את דאלארס לייב על פני דאלארס של האולפן? די אם תשאלו את מי שהצטרף אליו לשירי הרבטיקו במועדון אירה אודו באתונה ב-, 1997 ב"אמרת לך פעם ואומר שוב", או בהרודיון של 1995 כשדאלארס שר את "יורד הגשם בשכונות העוני".
הדיסק פותח אכן בשירה בציבור של "נערה (קתולית) מהאי סירוס" של היוצר הדגול ואמוואקריס, ספטמבר 2002, תיאטרון אפולון שבעיר ארמופוליס. ההמשך "החברה מכוחות ההגנה", מפס קול הסרט "רבטיקו" של המלחין סטאברוס קסארחקוס (בישראל לא פעם כתבו – "עממי יווני") המוכר כ"השיירה" שביצעו אריק איינשטיין ומיקי גבראלוב. ועוד מפס קול הסרט "רבטיקו" ושל אותו מלחין – "אצל תומא" בהקלטה מערב מחווה למלחין ולסרט בשנת 1988 בתיאטרון "פאלאס" באתונה.
קצרה יריעתי לתאר את ההמשך, וצריכים יריעה רחבה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר. הריגושים הבאים בוא יבואו. מחוות לגדולי היוצרים (קזאנדידיס, קיומדזיס), שיתופי פעולה – "זינגואלה" עם להקת הרוק/פופ היוונית "פיקס לקס", עם הזמר התורכי מוסטפה חליל בהרודיון באתונה בשנת 2004 ב"כמו מהגר", דואט עם ענקית הזמר היווני חאריס אלקסיו ב"סיגריה של בוקר" לזכרו של המלחין מאנוס לאויזוס, "יד ענוגה" – עם תזמורת הפילהרמונית הישראלית ב-1997. וגם מאותו קונצרט – "פתחי לי את דלתך הנעולה" – או כפי שמכירים את השיר בשפת הלדינו "אברה טו פוארטה קרדה" שבביצוע של הפילהרמונית ודאלארס נשמע לגמרי ואלס. וגם: גיטריסט הפלמנקו פאקו דה לוסיה מצטרף אליו ל"המהגר" בהופעה בפיראוס לא תאמינו כמה דאלארס נהייה זמר ספרדי מסלסל. פאדו פורטוגזי? – "הים ואני" דואט עם הזמרת הפורטוגלית דולצ' ה פונטה. סאן רמו? – בבקשה: דאלארס חוזר למקור השפעה ב"שיר בעבורך" באיטלקית (שסרג'יו אנדריגו ביצע בפסטיבל סאן רמו ב – 1968) במסגרת המופע המשותף עם האחים חאריס ופאנוס קטסימיחאס.
נסכם: אני חוזר על דברים שכתבתי על דיסק ההוקרה של דאלארס למלחין סטברוס קוג'יומטיס: דאלארס הוא הזמר האוניברסאלי של יוון. לא זמר הגרעין הקשה של המוסיקה היוונית, אלא מי שיודע לחבר את נכסיו התרבותיים לסגנונות אחרים, לזמרים אחרים. סוד הקסם? בפשטות שיוצאת מצניעות טבעית יותר מתוק ממר, יותר אנושי מאירוני. הסלסול שהופך בטונים הגבוהים לשירה שיש בה תהומות של עצב, מלודיה שנשפכת ממנו בקלות, גם קצב ועיבוד שנטמעים בכל סגנון בו הוא נוגע.
תגובה אחת