עיון ביקורת

מור מנדל , הכל בסדר (אוגוסט 2011)

מוסיקה ישראלית

מדוע דיסק קצר? (6 שירים) מה אץ למור מנדל (הבת של דורית ראובני)? מדוע לא השלימה אלבום שלם? מצד שני, כמו בכל אלבום חדש שמגיע לידי אני אומר: תן לי שלושה ארבעה שירים טובים עד מעולים, ומה אני צריך עוד שישה משעממים?
קחו את "לא מצליחה לנשום", טקסט שנכתב בסיעור מוחות של איה כורם, אורי מסטצ'קין ומור עצמה שהלחינה: תן לי עוד שיר נפלא אחד כזה, ואני מוכן לוותר על שמונה טובים.
"זה רק הלילה הראשון לבד בחדר בית מלון/ הזמן עצר גם הוא כבר לא איתי/ רגש משתק כל הגוף פתאום צועק/ רחוב סואן בהילוך איטי// אני עומדת במקום/אני לא מצליחה לנשום/ פחד מנצח היגיון/ הרי הכל אצלי בראש/תמיד מוצאת ממה לחשוש/ ושוב לצלול אל תוך השיגעון"
נרטיב שנבנה מדרמטיות מאופקת ומטפס בכל העוצמה לשיאי המלודרמה, גוונים של שקט וסוער. מור מנדל – מצליחה לנצל את רוחב ועומק המנעד הקולי והרגשי כדי לזעוק את סערת תחושותיה בעזרתו של מעבד ומפיק מוסיקלי שעונה לשם טל פורר.
ואז מגיע עוד אחד מקסים, "נשימה ארוכה" (מילים: יהושוע לימוני, מור מנדל) צליל גיטרה אקוסטית. טון מלא כוונה שר: "יש ילדה עוד רגע בת שלושים/ ראיתי את עצמי באחרים/ מחכה, שומרת לי דמעה/ בתוכה נשארת רחוקה// זה לא צריך להיות מסובך/ להתאהב ולבחור/ נשימה ארוכה בטוחה/ השארתי בשבילך"
אז שני שירים כבר יש לנו. כמה רצינו? ארבעה טובים? הנה עוד אחד, אמנם פחות טוב מהקודמים ועדיין מעיד על הכישרון. "לעוף" הולך ככה: "לפתוח דלת לעבר- אני מתביישת/ עוד קשר שנשבר- אני מתנתקת/ לדעת לשקר מול צחוק שמתגבר בין אנשים/ אתה שמתקרב נכנס לתוך הלב/ ואני רק רציתי- לעוף אל תוך השקט/ לשמוע את הציפורים שרות- לוחשות לי/ לעוף- אני רועדת/ דלת נעולה"  
טון מעט מלנכולי ומנגינה נוגה שיר פסנתר שמתנגן בפשטות יפה, מעבר שטוען בדרמטיות לא סוערת, עיבוד שמוסיף שכבת אווירה משדרגת. 
"הכל בסדר" מור מנדל בתפקיד ההמייעצת המרגיעה – לא להחזיק כאב אלא להשתחרר, שהרי אחרי הכל – השמש מאירה לנו, והכל בסדר. מה עושים בדיוק?
לא בטוח שחרדים ודכאוניים למיניהם ילכו על זה. לומר לבנאדם: אל תדאג, זו חוכמה קטנטנה, נדמה לי שההצעה נובעת קודם כל מהרגעה עצמית. כמו לומר: בוא תאמין שהכל בסדר. אולי טוב למור מנדל, אך בשביל הבעייתי באמת, תצטרך להרחיב, אלי לתת רצפט יותר מדויק.
המוסיקה הרבה יותר סם הרגעה, שיר נסיעה מלודי סימטרי יפה, הטונים, רוק ברוח פולק אמצע הדרך, ולפחות הטונים הטיפה נוגים של מור משכנעים שהיא מאמינה במוצא פיה האופטימי, וגם הצלילים יכולים לעשות טוב למי שאצלו לא הכל בסדר. גם השיר הזה.

בינתיים, EP, מיני אלבום, שאומר: הכל בסדר, יש לנו ארבעה שירים חדשים, ביניהם שניים מצוינים, מנגינה, מילים, שירה שמגיעים מזמרת-יוצרת שנועדה לכך. כלומר, שתמשיך כך, ומעתה חובת ההוכחה עליה, וגם אם נוח למבקר "לקצר סיפור" עם שישה שירים, רצוי ללכת על מה שפעם קראנו "לונג פליי" (Long Play)

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *