מה הוא קופץ? מהו משתולל? מה הסיפור שלו עם שתי הגיישות? הייתה הצגה. האיש במרכז, בגופיה שחורה, פרי פארל, ארטיסט ענק. אם ככה נשמע הקול שלו, אחרי שהוא איבד אותו לפני כמה ימים, אז או שהוא העמיד פנים, כי לא התחשק להופיע בפסטיבח רדינג, או שיש לו רופאים מעולים, או שיש לו מיתרים עבים.
הם נחתו אחרי ביטול כפול ברדינג בעקבות הגרון הבוגד של פרי, ההתאוששות המהירה בהופעה ב – Koko בלונדון. מה הרגשנו בקולו של פארל? הרגשנו שהאיש רוצה יותר מאשר להוכיח, שלא קרה לו שומדבר. חוץ מזה: ג'יינז היא ג'יינז. דייב נאבארו הוא מהסוג שבז'רגון הסופרלטיבים הוא אלוהי גיטרה, חצי גוף עירום, קעקועים, עגיל בפטמה, סיגריה נעוצה על הגיטרה, ריפים לא יאומנים. על הבמה שלישייה מפוארת של 26 שנות קריירת רוק אלטרנטיבי.
דייב נאבארו, פרי פארל, סטפן פרקינס נתנו הופעה קצרה יחסית, שבסיומה הגיע שיר מהאלבום החדש The Great Escape Artist', שיצא בסוף ספטמבר. פארל היה במצב רוח מרומם במיוחד. דיבר הרבה על יהודים, חגי יהודים, מילים גסות בשפה יהודית, המתופף שלו שעשה בר מצוה, והשם שלו בכלל שלמה. וגם שתי הגיישות של המופע, שעוד רגע הולכות לעשות משהו למבוגרים בלבד.
אחרי 26 שנים ביחד, הפסקות ומשברים, ג'יינז אדיקשן מצדיקה כל מילה מהמוניטין שיצא לה כאחת הלהקות האמריקניות המשפיעות ביותר, מאז שהפאנק הניו-יורקי פרץ לעולם. דינמית, הרפתקנית, בעלת אמירה (פוליטית) פרי פארל וקבוצתו כמו מגדירים מחדש את ה – Punk והרוק האלטרנטיבי גם יחד במהדורה עכשווית – יותר טוב מכל להקה אחרת שהגיעה מהשמונים. במילים פשוטות – ג'יינז אדיקשן, אחרי ההצגה בגני התערוכה עדיין נשמעת האלטרנטיבה הגדולה ביותר הפועלת בשטח. הופעה של אדרנלין ואמוציות והרבה מאוד פאן.

Whores
Ain’t No Right
Just Because
Ted, Just Admit It…
Been Caught Stealing
End to the Lies
Up The Beach
Oceansize
Three Days
Mountain Song
Stop
Irresistible Force – שיר חדש
Jane Says

חימום: בלונד רדהד

חמושים באלבום שמיני "פני ספארקל", שיצא בשנה שעברה, העניקה שלישיית האינדי בלונד רדהד מניו-יורק, אווירה קודרת משהו לקראת ג'יינז אדיקשן. מתכון אלקטרו פופ בתערובת קוקטו טווינס/ביורק. הייתה תחושה כאילו כל השירים חברו לשיר ארוך אחד, ליתר דיוק כל שיר היה המשכו של קודמו בקומבינציה של צליל רך כמעט ג'אזי, היפנוטי. הפקת צליל יפה, אבל זמרת שמתחבאת משהו מאחורי שערה, השניים לצידה לא עושים מאמצים לראות קהל.
בלונד רדהד שהופיעה ביולי 2007 בהאנגר בנמל. עמדה יפה בהגדרה: experimental art-rock trio. מוסיקה מהאלבום הבולט: Misery Is A Butterfly. ועוד אחד שנקרא "23". יפנית תמירה, מוזרה, מסתורית. שני אחים איטלקיים. קומבינה מיוחדת, מוסיקה ניסיונית 
סאונד הזייה מלודי יפהפה. תקראו לצלילים אמביינט אלקטרוני. רומים – צ'ילאאוט. אם צ'ילאאוט, אז "בלונד רדהד" כהרכב אקספרימנטאלי עושה את נזה כון, אבל קצת משעמם. ככלל הסאונד "טריפי" (טריפ הופ טריפי), קודר-מזדחל, סינמטי , קולותיה של Kazu Makino הם חלק בולט בצלילים המפתים שנישאים על קצבים אלקטרוניים רכים, גיטרות מצטנעות, ווקאליים סהרוריים, ועדיין אינך יכול להשתחרר מהתחושה של מוסיקה מתוכנתת לפי מתכון מיסתורי-סקסי סינתטי משהו. מצד שני – לפעמים כל כך יפה שאתה נכנע.

גלריית תמונות: ג'יינס אדישקשן ובלונד רדהד

ג'יינז אדיקשן בתל-אביב