וייטס נאמן לדרכו הקברטית הביזארית, כאלו זה לא עניינו מה יחשבו המאזינים. הקול החצצי גרוס מאי-פעם, הקצב הבלוזי המקרטע כב"חטאיו של אבי", שיר של עשר וחצי דקות, אינם מסמנים מכירות היסטריות. וויטס לוקח את השירים לחצי מטר מרובע של חדרו הצר. ומשם יוצאת מוסיקה מקורית, ולראשונה, נדמה לי, שיר פוליטי – "היום שאחרי מחר", מכתב נוגה מחייל צעיר שנמצא בשדה הקרב. "איך הכול הולך להסתיים" נשמע כאוס של אפקטים, קצב, קול נורא. זה מסוג השירים שבלי טקסט חולפים עליו. בכלל, זה אלבום לא ידידותי אפילו למי שאוהבים את ווייטס, ודווקא לכן הם יקחו אותו.
