קשה למצוא אהבה. לא מחכה לנס. אבל מה: אולי ישכנע אותה להתאהב. לברוח לקיבוץ, למושב? איפה האהבה תבער יותר – בקיבוץ או במושב? מה עם צימר?
אורן אורבך יודע טוב ממני. אבל תחילה צריך לקבל את הסכמתה, לפני הקיבוץ או המושב. בעיה לא קטנה, יען כי הוא מאתגר אותה: "קחי את הסיכון ובואי נתאהב" מה סיכון? הוא מושלם. על כך יעיד ליבו, יתבונן ביופייה, ישכנע ש"כל החלומות" שלו הם "לטובתה". מי צריך טקסט מקורי כשיש מנגינה מפילה. עידן יניב הרי כבר לא ישנה הדיסק (בראש) הוא לא ממש בוחר טקסטים. הוא זקוק לקיטש, שירי רגש. קיבוץ, מושב, בריחה. אז אתה זמר רגש, צלילי פסנתר ועיבוד נוגה-דרמטי. מנגינה מורחת, טון מלטף. סאן רמו מעולם לא תרד מסדר היום, ימיס עוד כמה לבבות עם הממרח. אבל אולי קח את הקול הנפלא שלך ותתחיל להתקדם. רגש לבדו זה בסדר. זה לא הכל.
רק כשאת איתי עכשיו פתאום אני תופס/שאהבה קשה למצוא, לא מחכה לנו/ מכל המקומות בהם הייתי כבר שנים/ מצאתי לי מקום שבו אני מרגיש חיים/ ואם עכשיו תראי לי את הטוב שבליבך/ אני אקח עוד צעד ואביט שוב ביופייך/ תני לי רק לומר את מה שיש בתוך הלב/ קחי את הסיכון ובואי נתאהב //
אז מה את אומרת שנברח לנו יחדיו?/ נשכור דירה יפה בעוד קיבוץ או במושב/ נאהב את החיים ובכל בוקר נתעורר/ נפקח את העיניים ונרצה להישאר // החושך שוב מגיע, מאירים הכוכבים/ תתני לי עוד סימן שאת יודעת מבפנים/ שכל החלומות שלי הם רק לטובתך/ אשמור אותך תמיד,אהיה כאן בשבילך/ אז מה את אומרת שנברח לנו יחדיו?// הזמן עובר אני מרגיש שאין כאן את הכל/ יכול להיות שלא הבנת עוד שאני יכול/ לסחוף אותך איתי אל תוך עולם של חלומות/ נלך שם לאיבוד, בתוך כל הלילות/ אז מה את אומרת שנברח לנו יחדיו?
